רבים מניצולי השואה הבינו את החשיבות של הנצחת זכר השואה וחשו אחריות להנציח את זכר הנרצחים ופשעי הגרמנים. מיד לאחר השחרור החלו אנשי רוח לאסוף חומר תיעודי על השואה ורשמו מאורעות ועובדות. במעשיהם המשיכו את מלאכת ההנצחה שעשו בתקופת השואה ארגונים מחתרתיים.
ניצולי שואה רבים החלו לכתוב את זיכרונותיהם ולהקים מצבות וגלי-עד לזכר קהילותיהן שחרבו ובני משפחתם שנספו. בשנים הראשונות לאחר השחרור קמו מפעלי הנצחה יהודיים רבים והתקיימו טקסי זיכרון לציון אירועים משמעותיים, שבהם ציינו אובדן אישי וקהילתי.
לקראת יום השנה הראשון לשחרור תהו הניצולים מה יהיה אופיו של יום הזיכרון שיקבע. התאריך שנקבע כיום הזיכרון הראשון לנספים בשואה היה י"ד באדר והתקיימו בו עצרות זיכרון והנצחה.
עם הזמן התרחבו מפעלי ההנצחה ויצאו לאור מאות "ספרי יזכור", שהם ספרי הנצחה לקהילות שלמות, לצד ספרי זיכרונות של ניצולי שואה.
יצחק פשחודניק נולד בזוויירצ'ה שבפולין בשנת 1924 לצבי ואיטה, בן חמישי במשפחה בת תשעה ילדים. כאשר פרצה המלחמה והוא בן 15 ברחה המשפחה לכפר פילץ. לאחר שלושה ימים חזרה לעיר. יצחק גויס לעבודה בסלילת כבישים ובמקביל דאג למצוא אוכל לבני המשפחה. בשנת 1942 נתפס בידי הגרמנים ונשלח למחנה מעבר בסוסנוביץ ומשם למספר מחנות עבודה בהם גרדיץ, גרוס רוזן ודכאו, שם שוחרר על ידי חיילים אמריקאים.
לאחר המלחמה גילה כי הוא הניצול היחיד ממשפחתו הגרעינית. הוא הצטרף לתנועה ציונית והתחיל לעשות את דרכו ארצה. בקיבוץ הכשרה הכיר את אשתו אסתר. יחד עם קיבוץ ההכשרה עלו על אניית המעפילים "התקווה" שיצאה ב-8 במאי 1947 והפליגו לארץ ישראל. האנייה נתפסה על ידי הבריטים ונוסעיה נשלחו למחנה מעצר בקפריסין. לאחר כשנתיים במחנה המעצר, שם נולדה בתם הבכורה עדינה, הצליחו בני הזוג להגיע לארץ ישראל והתיישבו במחנה עולים בבאר יעקב.
במהלך מאסרו במחנה המעצר בקפריסין הכין יצחק מצבה מיניאטורית לזכר אביו צבי שנספה באושוויץ.
