בשנות המלחמה אולצו מיליוני יהודים לעזוב את בתיהם. הם הותירו מאחור בתים מלאים בחפצים, רהיטים וזיכרונות. עם תום המלחמה שבו רבים מהניצולים לביתם בתקווה למצוא שם את בני משפחתם ואת הבית עצמו, שסימל את העולם שלפני המלחמה. במקרים רבים מצאו שלא ניתן לשוב הביתה: הבית חרב או נגזל וזרים התגוררו בו. החפצים שהיו חלק כה משמעותי מחייהם נלקחו גם הם. לעיתים הצליחו לקבל מהדיירים חפצים או מסמכים בודדים שהיו שייכים למשפחתם. בין כך ובין כך העולם שהכירו חדל מלהתקיים והם הבינו שעליהם לבנות את ביתם ועולמם מחדש.
קטרינה גרינשטיין לבית פלדבאואר נולדה בסניצה שבמערב סלובקיה ב-1922 להוריה פרנטיסקה-פרידה ומוריס-משה פלדבאואר. לקטרינה היה אח, ברנרד. האב היה עגלון והאם - עקרת בית שלקחה לביתה עבודות תפירה ואפיה מדי פעם. קטרינה למדה בבית ספר יסודי דתי ולאחר מכן בבית ספר עירוני ובגימנסיה.
קטרינה וברנרד גורשו במרץ 1942 עם הטרנספורט הראשון מברטיסלבה. הטרנספורט כלל כ-200 צעירים. הנערים נשלחו למחנה הריכוז סרד והבנות - לפטרונקה, מחנה ארעי בבית חרושת נטוש בפאתי ברטיסלבה. משם נשלחה קטרינה יחד עם עוד כאלף נשים ונערות לאושוויץ-בירקנאו. היא עבדה במיון הפריטים שהמגורשים הביאו איתם ובהכנתם למשלוח לגרמניה.
ב-18 בינואר 1945 נשלחה קטרינה מאושוויץ בצעדת מוות לראוונסבריק ומשם למחנות נוספים. היא שוחררה ב-9 במאי 1945. איש ממשפחתה לא שרד. אביה ואמה נרצחו באושוויץ ואחיה נרצח במיידנק. לאחר המלחמה שבה קטרינה לביתה בסניצה. היא הצליחה לקבל מהשכנים, משפחת פוקורוני, תצלומים וחפצים שהיו שייכים למשפחתה. בתוכם מצאה מכתב, מעין צוואה שכתבו הוריה, בה פרטו את רכושם וכתבו היכן השאירו אותו - אולי בתקווה שאחד מילדיהם ישוב לבית לאחר המלחמה ויוכל לקבל חזרה את הרכוש המשפחתי ובעזרתו להתחיל את דרכו החדשה. את הצוואה כתבו ההורים בגרמנית וחתמו במילות אהבה והצלחה לילדים: "אנחנו מאחלים לכם כל טוב והרבה מזל, הוריכם שלא שוכחים, ואוהבים אתכם, פרידה ומוריס".
בדצמבר 1946 נישאה קטרינה לרוברט גרינשטיין והקימה משפחה.
