רבים מן הניצולים הלא יהודיים יכלו עם השחרור לחזור הביתה למשפחותיהם ולבתיהם, אך הניצולים היהודים נאלצו לחיות כפליטים ללא מולדת וללא משפחה ובית. בני המשפחה ובני הקהילה נרצחו ברובם והבתים נלקחו על ידי שכנים ואחרים.
אך כוח החיים היה גדול מכל. רבים מהניצולים פעלו ככל יכולתם לשקם את חייהם ולבנות מחדש את ביתם שחרב. הם ביטאו חיוניות, פעלתנות ורצון למהר ולהשיג את השנים שאבדו ואת החיים שהוחמצו במשך המלחמה. רובם לא חיפשו נקמה אלא בנייה ושיקום. בקשיים רבים והתמדה, צעד אחר צעד, בנו מחדש חיים על גבי ההריסות והאובדן. במחנות העקורים הקימו השורדים מסגרות חינוך, תרבות, דת ופעילות פוליטית, מתוך רצון להכין את עצמם לחיים החדשים.
אנה קליין לבית גינץ, בתם הרביעית מתוך חמש בנות של שמואל ושרלוטה, נולדה ב-1929 בהיידובסרמן שבהונגריה. לשמואל הייתה חנות מכולת והוא ייבא פירות, סוכר ושוקולד. ב-1941 עבר לבודפשט למטרות עבודה והכין את מעבר המשפחה לעיר. לאחר כמה שנים עברו להתגורר עמו בנותיו ברברה, קטלין, אווה ואנה. האם שרלוט והבת הקטנה ורה נשארו בהיידובסרמן.
בפסח 1944 תכננה המשפחה להתאחד ולחגוג בצוותא את ליל הסדר אך כניסת הצבא הגרמני להונגריה במרץ 1944 הביאה לכך שדרכיהם של בני המשפחה נפרדו. כמה חודשים לאחר הכיבוש נתפס שמואל בבודפשט וגורש לאושוויץ-בירקנאו, האם שרלוטה ועמה ורה בת השמונה גורשו מהיידובסרמן. השלושה נרצחו.
אנה נשלח לגטו טרזין, שם שרדה. עם השחרור נסעה לגרמניה ומשם נשלחה למחנה העקורים וגשייד ליד לינץ שבאוסטריה. מהמחנה שלחה גלויה לבית בהיידובסרמן, בתקווה ליצור קשר עם מי מבני משפחתה ששרד. את הגלויה קיבלו שתי אחיותיה ברברה וקטלין שנשלחו יחד למחנה ליכטנוורט באוסטריה ושרדו. שלוש האחיות התאחדו בהיידובסרמן. אנה סירבה להישאר בהונגריה וחזרה לגרמניה. לימים היגרה לארצות הברית יחד עם בעלה. היא נפטרה בניו יורק ב-1991.
את ספר הזיכרונות קיבלה אנה מחברים בשנת 1946 בזמן ששהתה במחנה העקורים וגשייד. ספר הזיכרונות מלא בציורים, חתימות ואיחולים לעתיד ולהתחלה החדשה שמחכה לאנה.
