31 אוקטובר 2005
בית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם אירח לאחרונה קבוצה של בני טוטסי, ניצולי רצח העם ברואנדה, לסמינר בן שמונה ימים בנושא השואה, עיצוב הזיכרון והחזרה לחיים.
הסמינר התקיים בשיתוף ארגון 'נייאמיראמבו' – ארגון לא ממשלתי של בני הטוטסי שבסיסו בבלגיה וברואנדה בראשות הסופרת יולנד מוקאגאסה וארגון ה'ממוריאל' לשואה בצרפת.
מרבית המימון לסמינר הגיע מארגון FOUNDATION POUR LA MEMOIRE DE LA SHOAH מצרפת.
הסמינר כלל הרצאות על השואה ושימור הזיכרון, מפגשים עם אנשי בית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם, מפגשים עם ניצולי שואה, סיורים בישראל ועוד. בין משתתפי הסמינר מרואנדה היו אנשי רוח, שופטים, עיתונאים, אנשי אקדמיה וחברי פרלמנט - כולם ניצולים בני שבט הטוטסי שניצלו מרצח העם ברואנדה לפני עשור ואשר עוסקים בהנצחת זכרם של נרצחי הטבח ובשיקום החברה ברואנדה.
את הסמינר יזמה הסופרת יולנד מוקגסאנה, ניצולת הטבח בעצמה. היא מתגוררת במערב וספרה האוטוביוגרפי, שפורסם ב 1997 בצרפתית, תורגם לאחרונה לעברית. אחרי הטבח החלה להתעניין בשואה, ביקרה באושוויץ ופגשה באירופה ניצולי שואה. לדבריה, המפגש עם ניצולי שואה יהודים סייע לה יותר מכל להתמודד עם הטראומה שחוותה. הגב' יולנד מוקאגאסה ביקשה לקיים את הסמינר ביד ושם כדי ללמוד כיצד העם היהודי מתמודד עם ההנצחה והזיכרון של השואה. מטרת הסמינר היתה לחשוף בפני המשתתפים את הפעילות החינוכית הנעשית ביד ושם ולעמוד מקרוב על אופני הנצחת השואה. ניצולי הטוטסי סיפרו שרבים מהניצולים בארצם מתביישים לספר בקול את שחוו, ובעיקר נכון הדבר לגבי נשים שנאנסו על ידי בני שבט ההוטו. ניצולי הטוטסי שמעו מפי אנשי יד ושם שגם ניצולי השואה לא זכו לאוזן קשבת בשנים הראשונות של המדינה אך הם פנו לבנות את חייהם מחדש על ידי עשייה ויצירה פורייה ובהמשך גם סיפרו את סיפורם.
אנשי יד ושם עודדו את אנשי הטוטסי לתעד בכל דרך את הזוועות שעברו ולא לאפשר להשתיק את הניצולים. אחד הקשיים העיקריים בהם נתקלים ניצולי הטוטסי הוא בכך שהם חיים בקרב שכניהם, בני שבט ההוטו, שחלקם רצחו במו ידיהם את יקיריהם.
במסגרת הסמינר נערך מושב מיוחד, בשיתוף האוניברסיטה הפתוחה, תחת השם: "הג'נוסייד ברואנדה – האם למדנו משהו מהשואה?" המושב כלל את עדותו של ניצול טוטסי וקטע מהסרט הצרפתי "תהרגו את כולם". במושב השתתפו: יו"ר הנהלת יד ושם אבנר שלו, היועץ האקדמי של יד ושם, פרופ' יהודה באואר, ראש ארגון 'נייאמיראמבו' הגב' יולנד מוקאגאסה, פרופ' בנימין נויברגר מהאוניברסיטה הפתוחה ופרופ' יאיר אורון מהאוניברסיטה הפתוחה.
נקודת השיא בסמינר היתה, ללא צל של ספק, המפגש המרגש עם ניצולי השואה ביד ושם. הרואנדים מצדם ציפו לקבל מניצולי השואה תשובות לשאלות כמו: "למה דווקא אני נשארתי בחיים?", או "מה הטעם בכלל לחיות?". ז'אן בוסקו אווימנה, בן 24, שאיבד את כל משפחתו בטבח, סיפר לעיתון "הארץ" כיצד שאל בהתרגשות את אליעזר שרון, ניצול שואה המבוגר ממנו ב-50 שנה, האם יצליח אי פעם להשתחרר מהטראומה. "תהיה חייב להילחם נגד זה כל הזמן", הייתה התשובה.
ד"ר אלן מישל, מרכז הסמינר, מסכם את המפגש:
"הסמינר היה ייחודי ומרגש. המפגש עם ניצולי הטוטסי היה בשביל יד ושם ובשביל הקהל הרחב הזדמנות ללמוד יותר ולדעת יותר על מה שקרה ברואנדה. השיא בסמינר היה, כמובן, המפגש בין ניצולי השואה ומשתתפי הסמינר. המשתתפים פנו אל יד ושם תוך כדי הסמינר בכדי לקבל עזרה מתוך הניסיון הרב שיש ליד ושם בתחומי הזיכרון ובתיעוד הוכחות לרצח עם. בית ספר המרכזי להוראת השואה מתכוון לעמוד בציפיות אלו ולתת תשובות לבקשות הרבות הללו. שיתוף הפעולה עם ניצולי הטוטסי כבר החל והוא יעמיק בעתיד הנראה לעין."