יומן, ציור, מכתב, חולצה, כף, סידור, בובה, תליון עשוי לחם, כלב צעצוע, תעודת אסיר. מזה עשרות שנים פועל יד ושם לאיסוף פריטים מתקופת השואה. חשיבותו של פריט לא מתמצה רק במקומו באירועי השואה, אלא בעיקר בסיפור של אדם, משפחה או קהילה אשר מאחוריו. פריטים, היוו עבור השורדים ומשפחות הקורבנות תזכורת לעולם יהודי ענף שהיה ואינו עוד, ושנים רבות אחרי המאורעות מהווים תזכורת מוחשית למקום האפל בו היו, אך ממנו גם טיפסו, צמחו והתעצמו.
עם התקרבותנו לעידן חדש בהנצחה - עידן ללא שורדים - צמחה גם ההבנה שמלאכת הנצחת השואה, שורדיה וקורבנותיה תהפוך להיות מורכבת יותר ומאתגרת יותר בהעדר אותו אדם בשר ודם שיושב מולנו וחולק את עדותו- קשה ככל שיהיה. דורות שלמים, שלא יחשפו לעדים חיים ממקור ראשון, יראו את מאורעות השואה באור אחר, אך העדויות חייבות לעבור מדור לדור.
איך מעבירים עדותו של אדם שכבר לא עימנו באופן שיהיה מי שירצה לשמוע? משאלה זו יצא יד ושם לדרך שהובילה להקמת תיאטרון "לגעת בזיכרון". התאטרון החדש, המתבסס על עדויות ואוספי יד ושם, מאפשר לציבור מפגש חווייתי עם מסע חייהם של השורדים והקורבנות בדרך של סיפור אנושי, מוחשי, מרגש ומעשיר.
תיאטרון "לגעת בזיכרון" הוא תיאטרון קטן, אימרסיבי ואינטימי המציג ארבעה מחזות מקוריים: "לאו האס- צייר האמת והשקר"; "ונתנה תוקף- עוצמת הרוח היהודית"; "בר ומחתרת הצעצועים"; ו"האוצרת". התאטרון והמחזות שיועלו בו מהווים הזדמנות נדירה לקהל לגעת בעומק האנושי שמאחורי האירועים ההיסטוריים.