• תפריט

  • ביקור ביד ושם

  • חנות מקוונת

  • שפות

  • נגישות
מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 18:00-8:30

יום ה': 20:00-8:30*

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

יום ו' וערבי חג: 14:00-8:30

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

תיק נושא: התנגדות יהודית

יום הזיכרון לשואה ולגבורה נקבע בכ"ז בניסן, תאריך הקשור במרד גטו ורשה, מתוך תפיסה המעלה על נס את הלחימה המזוינת וההתנגדות היהודית האקטיבית לנאצים. המרד נתפס כגילוי המובהק ביותר של גבורה יהודית בתקופת השואה, ובשנות החמישים חוגים רחבים בחברה הישראלית ראו בו את המסר העיקרי העולה מן השואה. במשך השנים התרחבו המושגים וההגדרות הקשורים להתנגדות יהודית בתקופת השואה. על פי התפיסה החדשה ביטויי התנגדות וגבורה היו מצויים גם בחיי היומיום של היהודים ולא רק במרידות שהתרחשו במספר גטאות ומחנות, ואת הפרטיזנים שלחמו נגד הגרמנים. על רקע זה, ניסיונם של היהודים לדבוק במסגרת המשפחתית, להקים מפעלי עזרה הדדית ולשמור על חיי דת, מהווים גילויי התנגדות וגבורה מסוג אחר להתנגדות המזוינת.

לא רק יהודים התנגדו לכיבוש הנאצי במהלך מלחמת העולם השנייה. במרבית מדינות אירופה הכבושות הוקמו קבוצות התנגדות לכובש הנאצי: הפרטיזנים ביוגוסלביה ובברית המועצות, המרד הפולני בוורשה, המחתרת הצרפתית ועוד. בקבוצות התנגדות אלו היו חברים במקרים רבים יהודים, אולם מטרותיהם היו לרוב שונות ממטרות ההתנגדות היהודית.

כשאנו דנים בנושא ההתנגדות היהודית למשטר הנאצי, עלינו לזכור את מאזן הכוח בין שני הצדדים; בקיץ 1942 שלטו הגרמנים על מרבית מדינות אירופה ושטחים נרחבים בצפון אפריקה. הצבא הגרמני הכניע צבאות גדולים כמעט ללא התנגדות ובעלות הברית פעלו בכל כוחן במשך שנים כדי לשחרר את אירופה. היהודים באירופה הכבושה היו כלואים, מושפלים, רעבים וחסרי כל. יתר על כן, לוחמי חירות בסיטואציות היסטוריות אחרות, נהנו מיתרון יחסי בכך שיכלו לבצע את פעילות הלחימה שלהם תוך עזרה מהאוכלוסייה המקומית. היהודים, שלרוב נתקלו ביחס עוין מצד האוכלוסייה המקומית, לא זכו ליתרון זה, ובכך מצבם היה אף גרוע יותר. לפיכך, עלינו לראות תופעה היסטורית זו באור הנכון: לא מדובר כאן בשני צדדים הנלחמים זה בזה; ההתנגדות היהודית היא דרך של מיעוט קטן ומדוכא להתקומם כנגד כובש אדיר ממדים לאחר שכלו כל הקצין עבור אותו מיעוט. כתיבת עבודת חקר בנושא צריכה להכיר בכך ואף בשינוי שנוצר כלפי הנושא בחברה הישראלית עם השנים.

פרוט הנושאים בתיק זה:

  • התנגדות מזוינת בגטאות
  • התנגדות מזוינת במחנות
  • פרטיזנים יהודים
  • התנגדות רוחנית
  • הצלה ובריחה

התנגדות מזוינת בגטאות

בהיסטוריה הכוללת של השואה הייתה ההתנגדות היהודית תופעה מוגבלת מבחינה מספרית. עובדה זו חשובה להבנת התמונה ההיסטורית המלאה וגם להבנת תופעת ההתנגדות היהודית. ההסבר למיעוט היחסי של מרידות בגטאות נעוץ במספר גורמים, שבראשם הרצון לשרוד. משמעות המרד המזוין הייתה על פי רוב מוות ודאי. לפיכך, אנשים שהאמינו כי יש להם סיכוי להציל את עצמם ואת בני משפחותיהם העדיפו לא למרוד. הגרמנים ניצלו את רצונם הנואש של היהודים לשרוד והפעילו מערכת מתוחכמת של הונאה, שגרמה לקורבנות להאמין כי הם עתידים להינצל. תהליך ההכרה בכך שמתבצע רצח שיטתי של היהודים היה ארוך וממושך. סיבות פסיכולוגיות ואנושיות מנעו מרבים להפנים את הטוטליות של הרצח. לרוב, כשהבינו הקורבנות את המזימה הנאצית, הם כבר היו נטולי אפשרות להתנגד.

התנאים הפיזיים בגטאות היו לרוב קשים; היהודים סבלו מרעב, מחלות, צפיפות גדולה ובידוד מהאוכלוסייה הלא יהודית. התנאים במחנות היו קשים אף יותר. כל אלה הקשו על התגבשות רעיון המרד ועל התארגנות הדרושה לקיימו. על רקע גורמים אלה, נוכל להבין מדוע האנשים שנשאו את נס המרד היו אנשים צעירים, ללא מחויבות משפחתית, במצב פיזי טוב יחסית. צעירים אלו היו בעלי גמישות מחשבתית שאפשרה להם להפנים את המתרחש, ולהגיב בארגון מרד מזוין מתוך הגטו או בבריחה ליער והצטרפות לשורות הפרטיזנים. אנשים אלו נמצאו על-פי רוב בשורות תנועות הנוער.

שאלות חקר

  • מדוע נשאו דווקא תנועות הנוער את נס המרד בגטאות?
  • כיצד השפיעה פרשת ויטנברג על פעילות המחתרת בגטו וילנה?
  • האם היה ייחוד לנשים בתנועות הנוער והמחתרת בגטאות? במה התבטא ייחוד זה?
  • מה היו תנאי החיים של יהודי ורשה בתקופת המרד בגטו?
  • מה היו הנסיבות שהובילו למרד מזוין בגטו ורשה במועד בו הוא פרץ?

ביבליוגרפיה

  • ארד, יצחק, וילנה היהודית במאבק ובכליון (תל אביב: 1976).
  • גוטמן, ישראל, מרד הנצורים : מרדכי אנילביץ’ וההתקוממות בגטו ורשה (ירושלים: 2013).
  • לובטקין, צביה, בימי כליון ומרד (תל אביב: 1981).
  • לזר, חיה, הארגון הצבאי היהודי ז.ז.וו. Z.Z.W. במרד גטו ורשה: 50 שנה למרד (תל אביב: 1993).
  • צוקרמן, יצחק, ספר מלחמת הגטאות: בין החומות, במחנות, ביערות (תל אביב: 1954).
  • קורצ'אק, רוז'קה, להבות באפר (מרחביה: 1965).
  • קרמיש, יוסף ונחמן בלומנטל, המרי והמרד בגטו ורשה (ירושלים: 1965).
  • שלו, זיוה, טוסיה אלטמן: מההנהגה הראשית של השומר הצעיר למפקדת הארגון היהודי הלוחם (תל אביב: 1992).
     

התנגדות מזוינת במחנות

מבחינה מספרית, הייתה ההתנגדות במחנות ההשמדה תופעה מינורית בהיקפה אף ביחס להתנגדות בגטאות. משטר מחנות הריכוז והעבודה הנאציים אימץ מדיניות של דיכוי קיצוני של האסירים הכלואים בו, והשפלתם עד שלילת צלם אנוש. משטר הטרור, הרעב הכרוני ותנאי הקיום, צמצמו את חופש הבחירה של האסירים ואת האפשרויות להתנגדות, במידה רבה יותר מאשר בגטאות.

למרות הניסיון לשבור את רוחם של האסירים ולדכאם עד עפר, הצליחו מעטים מהם לארגן מרידות במספר מחנות עבודה וריכוז, ולהוציא לפועל בריחות מאורגנות. בשלושה מחנות השמדה פרצו מרידות מזוינות: אושוויץ-בירקנאו, טרבלינקה וסוביבור. המורדים במחנה אושוויץ-בירקנאו, היו אסירים מקרב הזונדר-קומנדו, אשר אולצו על-ידי הנאצים לשרוף את גוויות הנרצחים במחנה. אסירים אלה פוצצו במהלך המרד את אחד ממבני הקרמטוריום בו עבדו, וגרמו להריסתו. למרות מותם של האסירים שהשתתפו במרד, עצם הריסת מבנה הקרמטוריום מסמלת את התנגדות האדם ברגעיו הקשים ביותר. מרידות אלו הם עדות לניצחון הרוח האנושית, שהמשיכה לשאוף לחירות גם בתנאים כה איומים כתנאי המחנות הנאציים.

שאלות חקר

  • כיצד נתאפשר מרד בתנאי הדיכוי הקיצוניים ששררו במחנות? ניתן להתמקד במחנה אחד בו פרץ מרד
  • אילו ביטויי התמרדות לא מאורגנים היו קיימים בקרב אסירי המחנות היהודים?

ביבליוגרפיה

  • ווילנברג, שמואל, מרד בטרבלינקה (תל אביב: 1986).
  • לנגביין, הרמן, מרידות ובריחות באושוויץ (תל אביב: 1969).
  • קרקובסקי, שמואל, לחימה יהודית בפולין נגד הנאצים 1942 – 1944 (תל אביב: 1977).

פרטיזנים יהודים

בין הדפוסים המרכזיים של ההתנגדות החמושה לנאצים הייתה התארגנותן של קבוצות לוחמים שפעלו בשטח הכיבוש הנאצי. קבוצות אלו שהו בעיקר ביערות ומשם ארגנו את מלחמתם המזוינת בגרמנים. בדיון בפרטיזנים חשוב לזכור כי מרבית הקבוצות הפרטיזניות לא היו מורכבות מיהודים, ורבות מהן אף היו אנטישמיות. הפרטיזנים נהגו לצאת לפעולות לוחמה שכללו בין השאר פגיעה והרג חיילים גרמניים, פגיעה בתשתיות כמסילות רכבת, והשתלטות על משלוחי נשק לחזית. הפרטיזנים נאלצו לנדוד ביערות בשל החשש מחשיפת מקום מחבואם על ידי הגרמנים ובשל הצורך בשמירת גורם ההפתעה כיתרון כמעט בלעדי שהיה בידם. פרטיזנים שנתפסו נידונו למוות מיידי בידי הגרמנים.

עבור היהודים לוותה הבחירה בחיי פרטיזן והיציאה אל היער לא אחת בהתלבטויות קשות. החיים ביער חשפו את הפרטיזן לסכנות וקשיים רבים ורק אנשים שהכירו את החיים ביער עבות, תוך התמודדות עם פגעי הטבע הרבים בו, היו יכולים לעמוד בתלאות אלו. לילדים צעירים, לזקנים ולחולים לא היו סיכויים רבים לשרוד ביער. מיעוט השורדים מהבריחה ההמונית מגטו טוצ'ין ליערות השכנים, מדגימה עובדה זו. היהודי עמד לא פעם בפני הדילמה, האם עליו להישאר עם משפחתו בגטו או שמא לצאת אל היער ולהצטרף לפרטיזנים. גם אם בחר לצאת אל היער, המשיכו הגעגועים ליקיריו וההתלבטות האם עשה את הבחירה הנכונה לכרסם בו.

ידוע על מקרים שבהם יהודים בודדים או משפחות זכו להגנתם של קבוצות פרטיזנים ביערות, ראויים לציון אותם מקרים ספורים של הקמת מחנות פרטיזנים ביערות למטרת הצלה, בהם חיו משפחות יהודיות שלמות, שכללו ילדים, נשים וגברים. הקבוצה המפורסמת ביותר של 'מחנה משפחות' שכזה ביער היה מחנה האחים ביילסקי ביערות נליבוקי שליד העיר נובוגרודוק.

חלק מקבוצות הפרטיזנים היהודיות פעלו בתוך קבוצות פרטיזניות לא יהודיות ואחרות תיפקדו כקבוצות עצמאיות. הפרטיזנים היהודים נתקלו לא פעם ביחס עוין ובגילויי אנטישמיות ולעיתים התרחשו מקרים של רצח מצד חבריהם לנשק. יחד עם זאת היו לוחמים יהודים שנקלטו בקבוצות פרטיזניות, בדרך כלל בעלות נטיות קומוניסטיות שפעלו בברית המועצות, פולין, יוגוסלביה, יוון ובמקומות נוספים.

שאלות חקר

  • מה היו קשיי הקיום של הפרטיזנים ביערות?
  • כיצד באה לידי ביטוי ההוויה הפרטיזנית בשירים ומוזיקה?
  • מה מייחד את הפרטיזן היהודי לעומת עמיתו הלא יהודי?
  • מה היו מרכיבי הדילמה של יהודי ליטא בהחלטה לצאת מהגטו ליערות?
  • כיצד באה לידי ביטוי דילמת ההצלה מול הלחימה בפעילותם של הפרטיזנים במחנות המשפחה?
  • אילו מאפיינים ייחדו את פעילות הנשים בקרב הפרטיזנים?

ביבליוגרפיה

  • ארד, יצחק, "מחנות המשפחה ביערות – דרך הצלה מקורית", ניסיונות ופעולות הצלה בתקופת השואה: הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי השני של חוקרי השואה (ירושלים: תשל"ו), עמ' 276 – 294. - למחוק
  • ארד, יצחק, בצל הדגל האדום: יהודי ברית המועצות בלחימה נגד גרמניה הנאצית (תל אביב: 2008).
  • וייס, אהרון, "יחידות יהודיות בתנועה הפרטיזנית הסובייטית: תעודות נבחרות", יד ושם: קובץ מחקרים, כג (ירושלים, תשנ"ד), עמ' 291 – 310.
  • חולבסקי, שלום, מרי ולוחמה פרטיזנית: יהודי בילורוסיה במלחמת העולם השנייה (ירושלים-תל אביב: 2001).
  • טק, נחמה, משפחת אנשי היער: יחידת הפרטיזנים של ביילסקי (ירושלים: 1997).
  • טק, נחמה, נשים וגברים בצל השואה (ירושלים: 2012).
  • כהנוביץ, משה, מלחמת הפרטיזנים היהודים במזרח-אירופה (תל אביב: 1954).
  • סמילוביצקי, ליאוניד, אנטישמיות בפרטיזנקה הביילורוסית (תל אביב: 1995).
     

התנגדות רוחנית

המדיניות הנאצית הביאה לא רק לרצח היהודים אלא ניסתה גם להביא להשפלתם ולשלילת צלם האדם שלהם- תהליך של דה-הומניזציה. היהודים ניסו להמשיך ולקיים חיים "נורמאליים" גם בתנאים הקיצוניים ששררו בגטאות – חיים הכוללים פעילויות תרבות, דת וקהילה, וניסיון לשמור על מסגרת המשפחה. היום מקובל לראות בניסיונות אלו גורם מרכזי ורב פַּנים של התנגדות לנאצים ולעוזריהם בתקופת השואה. במהלך השנים נתגבשה בחברה הישראלית תפיסה לפי מאמצי היחידים והקהילות לחיות בהתאם לערכים שהנחו אותם לפני השואה מהווים התנגדות רוחנית לניסיונות הנאציים לשלול את עצם האנושיות שלהם.

הפעילות הדתית, החינוכית והתרבותית, נאסרה לרוב על-ידי השלטונות הנאציים, ולמרות זאת התקיימה בחשאי. תפילות, חגים יהודיים וטקסים דתיים צוינו בהתכנסויות במקומות מסתור בגטאות. קשיי הקיום בגטאות הועצמו אצל היהודי המאמין, שניסה לשמור על אורח חייו בהתאם לאמונתו. בוורשה ובקרקוב לא התירו השלטונות במשך חודשים רבים פעילותם של בתי ספר יהודים, ולפיכך הופעלה רשת של תאי לימוד חשאיים שיצרה מערכת חינוך רחבת היקף. בגטאות אורגנו הרצאות בנושאים שונים. אגודות תרבות יזמו פעילויות בפולנית, יידיש ועברית, תזמורות ומקהלות ניגנו ושרו, ותיאטראות העלו מחזות. סופרים ומשוררים בוורשה, בלודז', בווילנה, בקרקוב ובמקומות נוספים יצרו וכתבו. יש לציין כי היו בקרב הציבור היהודי שביקרו את עצם היצירה בזמנים של אסון, דעה שבוטאה בגטו וילנה באמירה- "בבית עלמין אין עושים תיאטרון".

שאלות חקר

  • מהי התנגדות רוחנית וכיצד היא באה לידי ביטוי בשואה?
  • מה בין קידוש השם לקידוש החיים?
  • כיצד באה לידי ביטוי העמידה הרוחנית במסגרות החינוך היהודיות בגטאות?
  • כיצד השתנה היחס למושג הגבורה בשואה בחברה הישראלית לאורך השנים?
  • האם ניתן לראות בכתיבת יומנים בזמן השואה התנגדות?

ביבליוגרפיה

  • אירווינג, הלפרין, "ההתנגדות הרוחנית בסיפרות השואה', יד ושם: קובץ מחקרים, ז (ירושלים: 1968), עמ' 69 – 76.
  • גולדברג, עמוס, טראומה בגוף ראשון (אור יהודה: 2012).
  • ג'נסן, ג'ויס, "נשמת ילדותנו – עמידה רוחנית בספרות השואה", יד ושם: קובץ מחקרים, טו (ירושלים: 1983), עמ' 147 – 151.
  • גרובשטיין, מאיר (התקין והביא לדפוס), העמידה היהודית בתקופת השואה: דיונים בכינוס חוקרי שואה (ירושלים: ניסן תשכ"ח).
  • גרנשטיין, יחיאל, הגבורה האחרת : היהודי הדתי במאבק גבורה ובמרי נגד גזירות הנאצים בשנות השואה (ירושלים: 1989).
  • לנגלבן, לאה, לחיות וללמוד: החינוך היהודי בגטאות פולין וליטא בתקופת השואה : אוסף תעודות (ירושלים: 2014).
  • מכמן, דן ויחיעם ויץ, "העמידה היהודית", בימי שואה ופקודה, יחידה 11 ( תל אביב: 1989).

הצלה ובריחה

החל בשנת 1942, במקומות שונים באירופה הכבושה, התוודעו היהודים למציאות האיומה של גירושים והשמדה. הפנמת המציאות הביאה יחידים וקבוצות לפעול כדי להציל את עצמם ואחרים. ניסיונות ההצלה היו רבים ומגוונים: התארגנויות יהודיות הגישו עזרה חומרית לאלפי יהודים שהסתתרו במקומות מחבוא או תחת זהות בדויה בערים כוורשה ובודפשט; יחידים ברחו ממחנות ההשמדה ועשו ככל יכולתם להביא את המתרחש שם לידיעת העולם החופשי; במספר גטאות במזרח פולין ובבלארוס ארגנו מועצות היהודים התקוממויות ובריחות המוניות אל היערות השכנים; בהונגריה ובסלובקיה נשאו ונתנו נציגים יהודיים עם הנאצים ועם השלטונות המקומיים כדי לעכב ולהפסיק את הגירושים. ניסיונות הצלה אלה הצילו אלפי יהודים במהלך השואה. אולם, היו כרוכות בדילמות מוסריות קשות, במשא ומתן עם הרוצחים ובצורך לבחור את מי להציל . חלק מניסיונות הצלה אלה נותרו שנויים במחלוקת גם לאחר השואה.

שאלות חקר

  • באילו דילמות נתקלו הורים יהודים שביקשו להציל את ילדיהם על ידי מסירתם לנוצרים?
  • מה היו הקשיים בהם נתקלו ניסיונות הצלה על ידי ארגונים יהודיים?
  • מה היו הנסיבות בהן התאפשרה הצלת יהודים בהונגריה לקראת סוף המלחמה?
  • באילו קשיים פיזיים ונפשיים התמודדו יהודים במסתור? האם ילדים התמודדו עם קשיים מיוחדים?
  • מה היו מניעיהם השונים של חסידי אומות העולם?
  • באילו נסיבות הוקמה ופעלה המועצה לעזרת היהודים (ז'גוטה) ואילו קשיים נתקלה?
  • מה היה ייחודו של מפעל הצלת היהודים בצרפת?

ביבליוגרפיה

  • אהרונסון, שלמה, המלכודת הנאצית (בן שמן: 2001).
  • באואר, יהודה, יהודים למכירה? משא ומתן בין יהודים לנאצים 1933 – 1945 (ירושלים: 2001).
  • בוגנר נחום, בחסדי זרים: הצלת ילדים בזהות שאולה בפולין (ירושלים: 2000).
  • גוטמן, ישראל ואפרים זורוף (עורכים), ניסיונות ופעילות הצלה בתקופת השואה (ירושלים: 1976).
  • יחיל, לני, הצלת היהודים בדניה: דמוקרטיה שעמדה במבחן (ירושלים: 1966).
  • כהן, אשר, המחתרת החלוצית בהונגריה (תל-אביב: 1984).
  • לזר, לוסין, המחתרת היהודית בצרפת 1944-1940 : מאבק למען הצלה (ירושלים: 2012).
  • מילגרם, אברהם, עלה איתי בגורלי: יהודים מצילים יהודים לנוכח ההשמדה: אסופת מקורות (ירושלים: 2014).
  • נדיבי, אילה, בין קראוס לקסטנר: המאבק על הצלת יהודי הונגריה (ירושלים: 2014).
  • פלדיאל מרדכי, כל המקיים נפש אחת: חסידי אומות העולם וייחודם (ירושלים: 1992).
  • שנות ראינו רעה: פרקים בתולדות היהדות הדתית בתקופת השואה, כרך ג' (ירושלים: 2013).

ביבליוגרפיה נוספת

  • באואר, יהודה, תגובות בעת השואה, ניסיונות עמידה, התנגדות הצלה (תל-אביב, 1990).
  • לפידות, אורי, חמישים שנה למרד הגטאות: התנגדות ומרד (תל אביב: 1993).
  • מילגרם, אברהם ורוברט רוזט (עורכים), בלב התופת: פרקי קריאה (ירושלים: 2013).
  • סקובסקה, רותה, "שתי צורות המרי בגטו ורשה: שני תפקידיו של ארכיון רינגלבלום", יד ושם: קובץ מחקרים, כ"א (ירושלים: תשנ"א), עמ' 175-153.
  • פרליס, רבקה, תנועות הנוער החלוציות בפולין הכבושה (תל אביב: 1987).
  • קפל, שמואל רנה, מאבק יהודי בצרפת הכבושה: במחנות ההסגר וב"ארגון היהודי הלוחם" 1944-1940 (ירושלים: 1981).
  • ראיסקי, אדם, "השפעת מרד גטו ורשה על ההתנגדות היהודית בצרפת", יד ושם: קובץ מחקרים, יט (ירושלים: 1989), עמ' 307 – 317.
  • רוזט, רוברט, "ההתנגדות המזוינת ההונגרית והיהודית בהונגריה", יד ושם: קובץ מחקרים, יט (ירושלים: 1989), עמ' 209 – 226.
  • רוטקירכן, ליוויה. "המעטים שמרדו: יהודי צ'כיה ב"חזית הפנימית" (1938 – 1942)", יד ושם: קובץ מחקרים, יד (ירושלים: 1981), עמ' 29 – 68.
  • רונן, אביהו, הקרב על החיים: השומר הצעיר בהונגריה 1944 (גבעת חביבה: 1994).

קישורים

עדויות של ניצולים