• תפריט

  • ביקור ביד ושם

  • חנות מקוונת

  • שפות

  • נגישות
מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

תיק נושא: גטאות ובידוד היהודים באירופה תחת הכיבוש הנאצי

תיק נושא: גטאות ובידוד היהודים באירופה תחת הכיבוש הנאצי

בשנת 1942 השתרע הכיבוש הגרמני על פני מדינות רבות במזרח אירופה ומערבה ובצפון אפריקה. כל היהודים אשר התגוררו במדינות הכיבוש נפגעו והוגבלו על-ידי השלטון הגרמני ומדיניות הבידוד וההשפלה; לא כולם נפגעו באופן זהה. ההבדלים היו נעוצים בגורמים שונים: השלטון המקומי של המדינה, מידת שיתוף הפעולה של המדינה עם גרמניה הנאצית, יחסי כוחות בין גופים שונים במערכת הגרמנית ואופיין של הדמויות הדומיננטיות שפעלו בכל זירה. עשרות רבות של גטאות היו פזורים בכל רחבי אירופה הכבושה, כאשר תנאי החיים ואופן הכליאה והבידוד השתנו מאחד לשני. לאזור הגיאוגרפי והמדיני שבו היה נתון הגטו הייתה ההשפעה נרחבת על החיים בו. ניתן לחלק את הגטאות הרבים לשלושה אזורים בעלי מאפיינים דומים: פולין, מזרח אירופה ומערב אירופה ודרומה. מלבדם, לחיי היהודים תחת השלטון הגרמני בצפון אפריקה היו מאפיינים ייחודיים, שונים משלושת האזורים שהוזכרו.

תיק זה כולל שלושה נושאים, אשר כל אחד מהם יכול לעמוד בפני עצמו מבחינת היקף ועניין: בידוד וגטאות, הנהגה יהודית ותנועות הנוער. בחרנו להביא את כולם בתיק הגטאות, מכיוון שמבחינה כרונולוגית עיקר פעילותם התרחש בתקופת הגטאות ובתוך שטחי הגטאות. לפי הבנתנו, עבודה העוסקת בכל אחד מבין תתי הנושא הבאים, צריכה להיכתב מתוך הבנה של הקונטקסט הרחב של מארג החיים היהודיים בתוך הגטאות תחת הכיבוש הגרמני. לאחר הבנה כזו ניתן להרחיב על הנושא הנבחר.

פרוט הנושאים בתיק זה:

  • רדיפת יהודי פולין ומזרח אירופה וסגירתם בגטאות
  • הנהגה יהודית פורמאלית
  • הנהגה אלטרנטיבית: תנועות הנוער וההנהגה הרבנית
  • חיי יומיום בגטאות
  • החיים בצל השילוחים
  • מערב אירופה ודרומה
  • צפון אפריקה

רדיפת יהודי פולין ומזרח אירופה וסגירתם בגטאות

עם פרוץ המלחמה וכיבוש פולין החל גל התעללות ביהודים. הם נושלו מרכושם, נחטפו לעבודות כפייה והוכו באכזריות, לעתים עד מוות, ברחובות. חלק מיהודי פולין נמלט בימים הראשונים לכיבוש מאימת הגרמנים למזרח. ב- 21 בספטמבר 1939, כשלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה, הוציא ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך, ריינהרד היידריך פקודה שנודעה בכינוי איגרת הבזק. האיגרת הגדירה, על רקע כאוס הכללי של תחילת המלחמה והכיבוש, את מצבם של היהודים. מספר חודשים מאוחר יותר החל תהליך כליאת היהודים בגטאות. הגטו הראשון הוקם על אדמת פולין בפיוטרקוב טריבונלסקי בסוף שנת 1939 והגטו האחרון – גטו לודז' - חוסל באוגוסט 1944. עם זאת, מרבית הגטאות התקיימו מרגע סגירת היהודים בהם סביב שנת 1940, ועד לשילוחים ההמוניים של יהודים להשמדה שהחל בקיץ 1942 ונסתיימו ב-1943.

שלא כמו בפולין שם הייתה הדרגתיות מסוימת מרגע הכיבוש ועד לתחילת הרצח ההמוני של היהודים, רצח יהודי מזרח אירופה (שטחי ברית המועצות) החל מיד עם הפלישה הגרמנית, במבצע ברברוסה ב-22 ביוני 1941. ארבע עוצבות מבצע, איינזצגרופן (Einsatzgruppen), נכנסו לשטחים האזרחיים שנכבשו על-ידי הצבא הגרמני, הוציאו המוני יהודים, בשלב ראשון גברים, ובהמשך גם נשים זקנים וילדים, וירו בהם בבורות ובקרחות יער. הרצח בוצע בסמוך לריכוזי האוכלוסייה, ובשל האופי ההמוני והאכזרי של שיטת השמדה זו, הדבר נודע במהרה ליהודים ולתושבים המקומיים. עובדה זו היותה גורם משמעותי בחיי היהודים בגטאות שבמזרח אירופה. כל החיים בגטאות אלו היו בצל ההשמדה, שלעתים התבצעה במרחק קטן מאוד מן הגטו. העדויות על הרצח היו ממשיות, והיהודים נאלצו להתמודד בבת אחת עם מציאות של כיבוש, בידוד מן האוכלוסייה הסובבת והשמדה המונית

שאלות חקר

  • האם הייתה קיימת מדיניות גרמנית אחידה בניהול הגטאות?
  • מה היה אופי הקשיים המנהליים והכלכליים במהלך המעבר לגטאות שהוקמו בהוראת
  • כיצד התייחסה האוכלוסייה המקומית הלא יהודית אל הקמת הגטאות ואל בידוד היהודים?
  • מדוע הוקמו הגטאות במזרח אירופה ואילו במערבהּ לא הוקמו גטאות?

ביבליוגרפיה

  • בלונסקי, יאן, "פולנים מסכנים מביטים בגטו", יד ושם – קובץ מחקרים, י"א (תשמ"ט), עמ' 281-271.
  • · בראונינג, כריסטופר ר', הדרך אל הפתרון הסופי: התפתחות המדיניות הנאצית כלפי היהודים ספטמבר 1939 – מרס 1942 (ירושלים: 2004), עמ' 152-123.
  • גוטמן, ישראל, יהודי ורשה 1943-1939: גטו, מחתרת, מרד (תל אביב: תשל"ז).
  • מכמן, דן, בימי שואה ופקודה, יחידה 9 (תל אביב: 1985).
  • מכמן, דן, הגטאות היהודיים בימי השואה: כיצד נתהוו ומדוע? (ירושלים: 2008).

הנהגה יהודית פורמאלית

תוך כדי תהליך כיבוש פולין וחלוקתה התמוטטו רבות ממסגרות החיים והשתרר בה תוהו ובוהו. מאות אלפים עזבו את בתיהם, ביניהם רבבות יהודים שהצליחו להימלט מזרחה לתחומי השלטון הסובייטי, חלקם אף בעידוד הגרמנים. ביניהם, היו מנהיגים יהודיים רבים. את החלל שנוצר בקרב המנהיגות היהודית, ניסו למלא מספר גורמים, חלקם פורמאליים וחלקם אלטרנטיביים, כפי שנראה בהמשך.

אחד מסעיפי איגרת הבזק של היידריך הורה על הקמת מועצות זקנים יהודיות, יודנראטים (Judenräte), ופירט את תפקידיהן ואת תחומי אחריותן כחוליה מקשרת בין השליטים הגרמנים לבין הקהילות היהודיות. הם היו בעלי סמכויות פורמאליות לבצע את פקודות הגרמנים, וכן לנהל באוטונומיה מוגבלת את חיי הקהילה. הייתה זו הנהגה פורמאלית במובן מצומצם. ראשי היודנראטים היו בדרך כלל אנשי ציבור מן הדרגה השנייה לפני המלחמה, וזאת מכיוון שרוב המנהיגים היהודיים הראשונים במעלה נמלטו עם פרוץ המלחמה, או נרצחו על-ידי הנאצים. היודנראטים נאלצו להתמודד עם דילמות קשות מכיוון שתנאי החיים בהם ניהלו את הקהילות לא אפשרו חיים נורמאליים. הקשה שבדילמות נגזרה מן הפקודה שהונחתה על ראשי היודנראטים החל מקיץ 1942: פקודה שהורתה על שליחת אלפי יהודים בטרנספורטים לעבר יעד לא ידוע, ל"התיישבות מחודשת" או "עבודה במזרח". מרבית היודנראטים אף הוחלפו לפחות פעם אחת במהלך התקופה, לאחר שראשי היודנראט הראשון שהוקם נרצחו באמתלות שונות על-ידי הגרמנים. עובדה זו השפיעה בוודאי על תפקודן של היודנראטים הבאים.

בחקר היודנראטים, חשוב להדגיש את חשיבות בחינת כל מקרה לגופו. גישה מכלילה שתנסה לטעון טענות על היודנראטים באופן כללי פשוט אינה נכונה ואינה עולה בקנה אחד עם העובדות הידועות לנו. יודנראטים שונים התנהגו באופן שונה מאוד זה מזה, ביחס לדילמות השונות אתן נתקלו במהלך התקופה הטראגית בה חיו. הדרך בה נהגו מועצות היהודים הושפעה מהקונטקסט הכללי של מיקום הגטו, ומהגורמים השונים אשר עיצבו את אופיו הייחודי של כל גטו (קהילה, שלטון גרמני, אישים בולטים, מיקום גיאוגרפי וטופוגרפי, יחס עם האוכלוסייה המקומית הלא יהודית).

שאלות חקר

  • כיצד ראו מנהיגי המועצות היהודיות את שאלת העבודה בגטו? באיזו מידה שימשה העבודה כאמצעי הצלה?
  • כיצד התמודדה ההנהגה היהודית הפורמאלית בגטאות עם מצוקת הרעב?
  • כיצד התייחסו, ומה היו שיקוליהם של מנהיגי המועצות היהודיות לשאלת המרד וההתקוממות כנגד הגרמנים?
  • כיצד התייחסה ההיסטוריוגרפיה (הכללית והציונית) לתפקוד המנהיגים היהודיים במסגרת המועצות היהודיות? מה מהותה ומשמעותה של ההבחנה בין "שיתוף פעולה" ל"שותפות" ?

ביבליוגרפיה

  • בן ששון, חוי, "דמותם של ראשי היודנראט בשואה – מבט מתוך יומני התקופה", בשביל הזיכרון, 36, 2000, עמ' 39-27.
  • גוטמן, ישראל (עורך), דמות ההנהגה היהודית בארצות השליטה הנאצית 1945-1933: הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי השלישי של חוקרי השואה (ירושלים: תש"ם).
  • דביר, בתיה, "אדם צ'רניאקוב- האיש בראי יומנו", בשביל הזיכרון, 13, 1996, עמ' 19-13.
  • טרונק, ישעיה, יודנרט: המועצות היהודיות במזרח אירופה בתקופת הכיבוש הנאצי (ירושלים: 1979).
  • מירון, גיא, בשביל הזיכרון: הנהגות יהודיות בתקופת השואה, סדרה חדשה 1, חשוון תשס"ט נובמבר 2008.
  • מכמן, דן, בימי שואה ופקודה, יחידה 10: ההנהגה היהודית (תל-אביב: 1987).
  • סנדברג, סטיב סם, מלך היהודים רומקובסקי (אור יהודה: 2012).

הנהגה אלטרנטיבית: תנועות הנוער וההנהגה הרבנית

במקביל להנהגה היהודית הפורמאלית אשר מונתה על-ידי הגרמנים וקיבלה את סמכותה מהם, היו בגטאות, כמו בכל חברה אחרת, מקורות נוספים אשר שימשו כהנהגה לקבוצות שונות באוכלוסייה. הסוגים השונים של ההנהגות האלטרנטיביות היו לרוב וולונטריות, והאדם בחר אם להשתייך אליהן אם לאו, כאשר אדם יכול היה להיות נתון תחת השפעה של מספר רשויות הנהגה בה בעת. ההשפעה של כל אחת מרשויות הנהגה אלו הייתה שונה באופייה. היודנראט ריכז את הסמכויות הפורמאליות של הגטו, ובכך השפיע על דרך התנהלות הגטו ברמה המוניציפאלית. לעתים היו ראשי היודנראט בעלי שיעור קומה ואז היוו גם השפעה נוספת, מוסרית על הציבור. ההנהגות הוולונטריות היו לרוב בעלות השפעה רבה בתחום המוסרי והערכי. בגטאות מסוימים היה שיתוף פעולה בין ראשי היודנראטים לבין רבנים וראשי תנועות הנוער. בגטאות אחרים – היו היחסים מתוחים, וכל אחת מן הרשויות ייצגה קו שונה וסותר אחד לשני. במקרים אלו הציבור נדרש להכריע בין שתי הגישות.

קריסתן של מערכות ההנהגה המסורתיות הקהילתיות והפוליטיות הביאה לכך שלצד היודנרטים הפכו תנועות הנוער היהודיות במקרים רבים לגורם משמעותי בין יהודי אירופה תחת המשטר הנאצי. בנסיבות המלחמה והגטו, שבהן הפכו היעדים הפוליטיים שבהן החזיקו תנועות הנוער לבלתי ניתנים למימוש, פנו תנועות הנוער השונות לפעילות קהילתית בתחומי החברה, החינוך והתרבות. חלק ניכר מפעילויות אלה התנהל באופן מחתרתי. עם בוא הידיעות על הרצח ההמוני הפכו חלק מתנועות הנוער לגרעין שריכז סביבו את ההתנגדות היהודית המזוינת נגד הנאצים, והם היו אלה שנשאו את נס המרד. חברו לכך מספר גורמים: העובדה כי חברי תנועות הנוער היו צעירים, חדורי אידיאליים, ונטולי אחריות משפחתית – כל אלה הביאו אותם להפנים את הרעיון הנורא שהיטלר מתכנן לרצוח את כל יהודי אירופה, ולנסות במעט הכלים והכוחות שהיו ברשותם, למרוד נגד גורלם.

לצד ההנהגה האלטרנטיבית של תנועות הנוער, תפקדו רבנים רבים כדמויות דומיננטית בחיי הקהילה היהודית, וכך יהודים מאמינים רבים המשיכו למצוא ברבנים משען ונחמה, כמו לפני המלחמה. הדבר התבטא בכך שפנו אליהם בשאלות הלכתיות, וציפו לתשובות שהורו להם כיצד עליהם לנהוג במצבים שונים שהוכתבו ממציאות החיים בגטאות. רבנים מסוימים נהגו לדרוש בכל שבת דרשה על פרשת השבוע, דרשה שכללה התייחסות אקטואלית למציאות החיים. עבור יהודים דתיים רבים בתקופת השואה הייתה דמות הרב דמות דומיננטית וחשובה ביותר.

שאלות חקר

  • בפני אילו דילמות עמדו חברי ובעיקר מנהיגי תנועות הנוער, עם פלישת הגרמנים לפולין וכיצד התמודדו עמן?
  • אילו זרמים פוליטיים יוצגו במסגרת תנועות הנוער בתוך הגטאות בפולין, ובאיזו מידה השפיעו עמדותיהם הפוליטיות על יחסם לחיי הגטו?
  • מדוע רוב היוזמות להתנגדות אקטיבית בגטאות מקורן בתנועות הנוער למיניהן?
  • מה הייתה תרומת תנועות הנוער לתחומי החיים השונים של הגטו?
  • לאור השאלות שהופנו לרבנים בגטאות במזרח אירופה, האם ניתן לראות הבדל במצבם של היהודים לפני ואחרי 1942?
  • האם היה קיים שיתוף פעולה בין הרבנים לבין מנהיגי המועצות היהודיות, ומה היו ביטויי וקשיי שיתוף פעולה זה?
  • כיצד התמודדו הרבנים עם התפקידים הרוחניים והדתיים בחיי היומיום בשואה?

ביבליוגרפיה

  • אונגר, מיכל, "תנועות נוער בגטו לודז'", ילקוט מורשת, ס"ו, עמ' 50-19.
  • בן-ששון, חוי ועמוס גולדברג, שנות ראינו רעה: פרקים בתולדות היהדות הדתית בתקופת השואה, כרך ב' - תקופת הגטאות (ירושלים: 2003).
  • גוטמן, ישראל, "תנועות כמנהיגות חילופית במזרח-אירופה", ילקוט מורשת, מ"ג-מ"ד, עמ' 164-159.
  • כוכבי, יהויקים, תנועות הנוער הציוניות בשואה (חיפה: תשמ"ט).
  • לוין, איתמר, אותיות של אש: עדויות מתקופת השואה בספרות ההלכתית (תל אביב: 2002).
  • עמיהוד, יצחק ומאיר לוין, אוריתא: מכון למחקר תורני, כרך כ"א, נתניה, תשנ"א.
  • פרבשטיין, אסתר, בסתר רעם: הלכה, הגות ומנהיגות בימי השואה (ירושלים, תשס"ב).
  • שיף, עפר, "מודל של מנהיגות חסידית", מחנים, 8, נובמבר 1994, עמ' 131-122.

חיי יומיום בגטאות

הקהילה היהודית סיפקה מוסדות חברתיים שסייעו לאלמנטים החלשים בתוכה במשך תקופות רבות. בתקופת השואה, ההתארגנויות הפנים קהילתיות לא יכלו לתת מענה לכל מצוקות הגטו. ועם זאת, גם בתקופה זו ניכרה התארגנות יהודית שניסתה ככל יכולתה להקל על מצוקות ההמון. כך למשל, המוסד לעזרה עצמית בוורשה הוקם עוד בטרם נסגר הגטו. מוסד זה קיבל בשלב ראשון לפעילותו כספים מן הג'וינט, והפנה אותם לטובת הנזקקים: הוא הקים מטבחים ציבוריים, ייסד בתי יתומים, והפעיל רשת של ועדי בתים אשר סייעו למשפחות שהיו במצוקה קשה. במהלך 1941 אזלו המקורות הכספיים של הג'וינט, והארגון החל בגיוס כספים מבעלי ממון בגטו.

התארגנויות אחרות לסיוע עצמי ניתן היה למצוא גם בתחומי החינוך. למרות האיסור על קיום לימודים סדירים, בגטאות ורשה, קרקוב וגטאות אחרים, המשיכו להתקיים לימודים חשאיים. ערכם של הלימודים עבור התלמידים היה רב, וניתן ללמוד מכך רבות מיומני חלק קטן מן התלמידים. הלימודים העניקו ללומדים תקווה, שביב של נורמאליות ומקום מפלט מן המציאות הקשה בה חיו. בחלק מבתי הספר קיבלו הלומדים גם ארוחה חמה, לעתים הארוחה היחידה שקיבלו. בלודז' למשל, היוו בתי הספר הצמודים למפעלי התעשייה תקווה יחידה לחיים למי מהילדים שיצליח לעבור את מבחני המפעל ולהשתלב בעבודה יצרנית.

החיים בגטאות אופיינו לרוב בצפיפות איומה, שפגעה ביכולת לשמור על תנאים סניטריים מינימאליים. הרעב פשט עד מהרה במרבית הגטאות, מגיפות של כינים, טיפוס ומחלות אחרות פרצו בין התושבים והפילו חללים רבים. המוות הפך למציאות יומיומית. ילדים התייתמו מהוריהם, פליטים עניים הציפו את הגטאות הגדולים, ורבים קיבצו נדבות ברחובות מתוך תקווה להימלט מהגורל שנועד לרבים מהם – מוות מרעב ומחלות. ולמרות זאת, מתוך המסמכים והיומנים ששרדו אנו יכולים ללמוד כי לפחות ברמה מסוימת התנהלו חיי "שגרה" בגטאות; היודנראטים הקימו מוסדות שתפקידם היה לשמור על הסניטציה בגטו, וכן בתי חולים ומערכות בריאות. בגטאות מסוימים דאגה ההנהגה היהודית הפורמאלית אף לעבודה לתושבי הגטו במפעלי תעשייה שונים עבור הצבא הגרמני. מצב זה אפשר בשלב הראשון לאנשים רבים להתפרנס, ולו גם בצורה חלקית ביותר. ההנהגות האלטרנטיביות הציעו מסגרות חינוכיות לנוער. מופעי תרבות התקיימו בגטאות. אנשים דתיים המשיכו לשמור על מסגרות החיים המסורתיות וההלכתיות שהכירו מאז ומעולם. בצד תופעות אלו ניתן היה למצוא גם פעילויות פחות הרואיות כמו פשע, ניצול של המצוקה הכללית לצרכים אישיים, נהנתנות חסרת גבולות ואף תופעות של אכזריות של יהודים כלפי יהודים אחרים. כך, בד בבד עם התפוררות כל מסגרות הקיום המוכרות, נשמרה גם מסגרת קיום אנושי. אנשים בני התקופה שאלו את עצמם שאלות מוסריות, והתלבטו בדילמות ערכיות.

חיי היומיום בגטאות הושפעו באופן מהותי מהתקופה בגטו עליה מדובר. החיים עד לקיץ 1942 התרכזו בניסיון היחיד והקהילה לשרוד, מתוך התקווה כי המלחמה תסתיים והחיים ישובו למסלולם. הגירושים ההמוניים שהתחילו בקיץ 1942 (ראו הסעיף הבא) הביאו לשינוי חד בשגרת החיים, כאשר מעל הכול ריחפה אי ודאות גדולה, כפי שנראה בסעיף הבא.

שאלות חקר

  • כיצד השפיעו תנאי החיים בגטאות על מוסד המשפחה?
  • אילו ארגונים יהודיים פעלו במערב אירופה למען הקלת מצוקת היהודים, ובמה הם היו דומים או שונים מפעולות "ועדי הבתים" בוורשה? ניתן להתמקד במדינה אחת
  • אילו ועדי עזרה והצלה הוקמו בתוך הגטאות בפולין מה היו מגבלות פעולותיהם, ובאילו תחומים הם הצליחו להקל על מצוקת היהודים? ניתן להתמקד בשני גטאות
  • אילו פעילות חינוכיות התקיימו בגטאות במזרח אירופה, ובאילו קשיים התמודדו?
  • מה היה ייחודו של תפקיד המחנך בתקופת השואה, ועם אילו דילמות הוא נאלץ להתמודד?
  • מה היה ערכן של פעילויות תרבותיות ואומנותיות במציאות של הגטאות, ומול איזו התנגדות הן נתקלו?
  • מה היה היחס למוות ברחובות הגטו? כיצד מתוארת התופעה ברשימותיו של עמנואל רינגנבלום בוורשה, לעומת תיאוריו של דר' דבורז'צקי בגטו וילנה?
  • אילו סוגי עבודות רשמיות (כגון מפעלי תעשיה) היו קיימים בגטאות בפולין, וכיצד הם שימשו את האינטרס הגרמני לעומת האינטרס היהודי?
  • כיצד התמודדו יהודים מאמינים עם שמירת המצוות בגטאות?
  • האם ניתן לראות ביצירות האומנות שנוצרו בגטאות תיעוד היסטורי או אומנות לשמה?

ביבליוגרפיה

  • אברהם, דורון, "חיי התיאטרון בגטו", בשביל הזיכרון, 9 (ירושלים: 1995), עמ' 15-14.
  • בן דוד, שלום, "ועדי בתים בגטו ורשה", בשביל הזיכרון, 18 (ירושלים: 1996), עמ' 32-28.
  • טרסי, אניטה, "היצירה האמנותית בגטו טרזין", בשביל הזיכרון, 14 (ירושלים: 1996), עמ' 32-27.
  • כהן, נתן, מציאות הקיום היום-יומי והערכת ה"גורל היהודי" כפי שבאים לידי ביטוי ביומנים שנכתבו בליטא בשנים 1941-1945, עבודת גמר לתואר "מוסמך" (ירושלים: תשמ"ט).
  • לנסקי, מרדכי, "לבעיית התחלואה בגטו ורשה", יד ושם: קובץ מחקרים, ג' (ירושלים: תשי"ט), עמ' 271-261.
  • מכמן, דן,"חיי יומיום של היהודי הדתי בתקופת השואה", דפים לחקר תקופת השואה, י', תשנ"ג, עמ' 187-171.
  • צ'רניאקוב, אדם, יומן גטו וורשה (ירושלים: 1970).
  • קפלן, חיים, מגילת ייסורין (ירושלים, תשכ"ו).
  • רינגלבלום, עמנואל, יומן ורשימות מתקופת המלחמה (ירושלים: תשנ"ג).

החיים בצל השילוחים

מבצע ברברוסה, הפלישה הגרמנית לברית המועצות שיצא לדרכו ב-22 ביוני 1941, תוך הפרה של הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, סימן את שינוי המדיניות כלפי יהודי אירופה - מכליאה, בידוד השפלה והרעבה, להשמדה המונית. מכונת המוות הנאצית הלכה והשתכללה בחודשים הבאים, עד שהגיעה לשיאה במחנות מוות, אליהם נשלחו יהודים מכל רחבי אירופה. מקיץ 1942 דרשו הנאצים מראשי היודנראטים בפולין, וכן ראשי מועצות יהודים במערב אירופה, להכין רשימות של אלפי אנשים שיישלחו ל"מזרח". היודנראטים, שעד כה התמודדו עם דילמות קשות של ניהול הגטו בתוך מציאות קיצונית של מצוקה ומחסור, עמדו בפני הכרעה מוסרית מסוג חדש לגמרי. כבר מן ההתחלה חששו מאוד ראשי היודנראטים והציבור כי משמעות השליחה למזרח היא מוות, למרות ניסיונם של הנאצים לטעת בקרב היהודים את האשליה כי מטרת השילוחים היא יישוב מחדש. ראשי יודנרטים שונים הגיבו בצורה שונה להוראות החדשות. אדם צ'רניאקוב, ראש היודנראט הראשון בגטו ורשה שם קץ לחייו ביום בו אמור היה לספק את רשימת המגורשים. מנגד, מרדכי חיים רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז', ניסה בכל מאודו לשכנע את תושבי הגטו שגדיעת האבר (כלומר, רשימת המגורשים) תציל את הגוף כולו (כלומר – הגטו). בתווך, ניתן למצוא התנהגויות שונות של ראשי יודנראטים, כשכל ניסיון לסרב ולמלא את דרישת הגרמנים הייתה כרוכה במחיר אישי כבד – מוות של ראש היודנראט עצמו ובני משפחתו.

אם עד כה היו עסוקים תושבי הגטו בהישרדות בתוך התנאים האיומים של רעב ומחלות, מקיץ 1942 הם נדרשו לסוג אחר של התמודדות. בינואר 1942 פרסם אבא קובנר, ראש המחתרת בגטו וילנה, איגרת הקוראת ליהודי הגטו לשאת את נס המרד. באגרתו המפורסמת טען קובנר כי הרצח ההמוני בבורות הירי שהתבצע באתר הרצח פונאר הסמוך לגטו, אינו מקרה מקומי, אלא ביטוי למזימתו של היטלר להכחיד את כל יהודי אירופה. ההכרה של אבא קובנר בשלב כה מוקדם (כשלושה שבועות לפני קיום ועידת ואנזה), לא הייתה מתבקשת מאליה. ואכן, רוב יהודי הגטו לא האמינו לאבא קובנר, וטענו כי פרשנותו את המציאות מוגזמת וקיצונית. בהסתמך על הנתונים שהיו קיימים בידיו ובידי בני תקופתו, מסקנתו כלל לא הייתה מתבקשת. הדבר נכון לגטאות מזרח אירופה, ובוודאי שנכון לגטאות פולין, בהם היה קושי לקבל תמונת מצב עדכנית על המזימה המתרקמת נגד יהודי אירופה.

הפנמת המוות הקרב הייתה תהליך קשה ומורכב. השמועות והידיעות על הרצח ההמוני זרמו אל הגטאות כמעט מרגע שהתחיל. מצד שני, ניסו הנאצים לערפל את המתרחש, כדי למנוע מן היהודים להתמרד. התקווה לחיים בקרב היהודים הייתה כה גדולה, עד כי רבים מביניהם היו מוכנים לקבל כל שקר ואשליה. נוסף על כך, הדור המבוגר מקרב הקהילה היהודית, שחווה את מלחמת העולם הראשונה, זכר את הגרמנים כבני עם תרבותי ומשכיל, התקשה לקבלם כרוצחי המונים. בנוסף, עלינו לזכור כי באותה עת לא היה תקדים להשמדת עם טוטאלית באמצעים מודרניים. ולפיכך התקשו היהודים להפנים את ודאות המוות, למרות הידיעות שהגיעו אליהם.

שאלות חקר

  • אילו סכנות עמדו בפני היהודים שניצלו מהשילוחים על ידי הסתתרות בזהות בדויה?
  • בפני אילו שאלות מוסריות הועמדו אנשי היודנראט נוכח הגירושים, ולפי אילו אמות מידה קיבלו החלטות גורליות?
  • אילו דילמות וסכנות נלוו לניסיון בריחה של יהודים מהגטו ליערות?
  • האם וכיצד הגיע מידע על ההשמדה ליהודים תחת השלטון הנאצי? כיצד הגיבו יהודים שנחשפו למידע זה? ניתן להתמקד באזור גיאוגרפי אחד 

ביבליוגרפיה

  • בן ששון, חוי, "כעת ורשה היהודית עושה רושם של בית קברות: החיים בגטו ורשה במהלך הגירוש הגדול", דפים לחקר השואה, מאסף יח', עמ' 124-103.
  • גוטמן, ישראל, מרד הנצורים : מרדכי אנילביץ’ וההתקוממות בגטו ורשה (ירושלים: 2013).
  • קרני, מירוסלב, "גטו טרזינשטאט: הפרק האחרון", בשביל הזיכרון, 14, 1996, עמ' 26-21.
  • רינגלבלום, עמנואל, כתבים אחרונים: יחסי פולנים-יהודים, ינואר 1943-אפריל 1944 (ירושלים: תשנ"ד).

מערב אירופה ודרומה

ככלל ניתן לחלק את מדינות מערב אירופה ודרומה לשתיים: מדינות שנכבשו על-ידי גרמניה הנאצית, ומדינות בעלות משטרים לא דמוקרטיים ששיתפו עמה פעולה (מדינות גרורות). המדינות הכבושות כללו את הולנד, בלגיה, צפון צרפת, דנמרק וצ'כיה, ואילו הגרורות את דרום צרפת (צרפת של וישי), איטליה, רומניה, הונגריה, בולגריה, סלובקיה, קרואטיה ויוון. באופן אירוני, גורלם של היהודים במדינות הגרורות היה, לפחות באופן זמני, טוב יותר מגורלם של יהודי המדינות הכבושות. במדינות אלה סבלו היהודים מחוקים מפלים וגזעניים, אולם עד שלב מאוחר יחסית לא נשלחו להשמדה, ואילו במדינות הכבושות היהודים בודדו, סומנו, הושפלו ונשלחו להשמדה בשלב מוקדם יותר. אמירה זו כללית ביותר, ויש לבחון את מצבם של היהודים בכל אחת מן המדינות.

שאלות חקר

  • האם חייהם של יהודי מערב אירופה תחת השלטון הנאצי היו שונים מאלה של היהודים במזרח?
  • אחוז היהודים ששרד בצרפת בזמן השואה גדול מאחוז היהודים ששרד בהולנד, מדוע?
  • כיצד השפיעו מלחמת העולם השנייה והמהלכים הצבאיים והדיפלומטיים שקדמו לה על שואת יהודי רומניה?

ביבליוגרפיה

  • אנצ'ל, ז'אן, תולדות השואה – רומניה (ירושלים: 2000). שני כרכים
  • יוסף, בן, יהודי יוון בשואה ובהתנגדות: 1944-1941 (תל-אביב: 1985).
  • כהן, אשר, תולדות השואה - צרפת (ירושלים: 1996).
  • מיכאליס, מאיר, מוסוליני והיהודים: היחסים בין גרמניה לאיטליה ומדיניות הגזע הפשיסטית: 1945-1922 (ירושלים: 1990).

צפון אפריקה

אלג'יריה, מרוקו ותוניסיה היו נתונות מאז המאה ה-19 תחת שלטון צרפתי קולוניאליסטי, עובדה שהשפיעה מאוד על כל תחומי החיים של האוכלוסייה המקומית ושל היהודים במדינות אלו. המדיניות הצרפתית כלפי יהודי אלג'יריה, שבוטאה בצו כרמיה שהעניק ב-1870 לכל יהודי אלג'יריה את האפשרות לקבל אזרחות צרפתית, הביאה להתפרצות אנטישמית, כך גם פרשת דרייפוס. בשנות השלושים של המאה העשרים התגברה האנטישמיות כלפי היהודים בשל עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ובשל התחזקות התנועה הלאומית-ערבית, שהושפעה גם מהסכסוך היהודי-ערבי שהחל בשנים אלה. כיבוש צרפת על-ידי הנאצים ב-1940, וכינון משטר וישי, השפיע ישירות על היהודים החיים במדינות שהיו נתונות תחת המשטר הצרפתי. המדיניות הגזענית בוישי הוחלה גם עליהם, והם החלו נרדפים ומבודדים. עם זאת, גורלם שפר עליהם ביחס ליהודי אירופה.

בלוב, שהייתה נתונה תחת משטר איטלקי, היה המצב מעט שונה. עד להצטרפות איטליה למלחמה ביוני 1940 חיו היהודים בלוב ללא הפרעה. אולם מרגע שהצטרפה איטליה הפשיסטית למלחמה, חלה התדרדרות במצבם. צווים שנועדו לפגוע בהם הוצאו על-ידי הגרמנים, ובוצעו במידה חלקית על-ידי השלטון האיטלקי. הצווים הגבילו את פעילותם הכלכלית של הקהילה היהודית, וחייבו את הגברים לעבוד בעבודות כפייה. מ-1942 נכלאו מאות מבין יהודי לוב במחנות הסגר ובמחנות לעבודות כפייה על אדמת המדינה. במחנה ג'אדו, שנודע כמחנה בעל התנאים הקשים ביותר, מתו 500 מתוך 2,600 היהודים שנכלאו בו מעבודת כפייה, מחלות, רעב ותשישות.

שאלות חקר

  • כיצד התאפיינו יחסיהם של יהודי צפון אפריקה עם שכניהם המוסלמים מחד, והאירופאים מאידך, תחת השלטון הקולוניאליסטי לפני השואה?
  • מה הייתה מדיניות הגזע של איטליה הפאשיסטית, וכיצד היא השפיעה על יהודי לוב?
  • האם היה תכנון גרמני להשמיד את יהודי צפון אפריקה?
  • כיצד התאפיינו חיי היומיום של של יהודי צפון אפריקה במהלך מלחמת העולם השנייה? ניתן להתמקד במדינה אחת

ביבליוגרפיה

  • אברמסקי-בליי, עירית (עורכת), פנקס קהילות - לוב, תוניסיה (ירושלים: 1997).
  • אביטבול, מיכאל, יהודי צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה (ירושלים: 1986).
  • סעדון, חיים, "עיצוב הזיכרון של תקופת הכיבוש הגרמני בתוניסיה", בשביל הזיכרון, 25, 1997, עמ' 24-18.
  • קארפי, דניאל, בין שבט לחסד: השלטונות האיטלקיים ויהודי צרפת ותוניסיה בימי מלחמת העולם השנייה (ירושלים: 1993).

ביבליוגרפיה נוספת

  • אונגר, מיכל, לודז' אחרון: הגטאות בפולין (ירושלים: 2005).
  • ארד, יצחק, תולדות השואה: ברית המועצות (ירושלים: 2004).
  • ארד, יצחק, ישראל גוטמן ואברהם מרגליות (עורכים), השואה בתיעוד (ירושלים: תשל"ח).
  • באואר, יהודה ואחרים (עורכים), ילקוט מורשת: חמישים שנה לשואת יהודי הונגריה, גיליון נ"ז, 1994.
  • בונדי, רות, "גטו, אופי והשקפת עולם: לדמותו של גטו טרזיינשטט", מחנות הריכוז הנאציים (ירושלים: 1984), עמ' 248-241.
  • בונדי, רות, שורשים עקורים: פרקים בתולדות יהדות צ'כיה 1945-1933 (ירושלים: 2002).
  • ברהאם, ל. רנדולף ונתנאל קצבורג, תולדות השואה – הונגריה (ירושלים: 1992).
  • גורדוס, לובה ק', "מאמצי הצלה של המדינות הסקנדינביות", דפים לחקר תקופת השואה, מאסף, י"א (חיפה: תשנ"ד), עמ' 136-127.
  • דרייפס (בן ששון), חוי, "אנו יהודי פולין"? – היחסים בין יהודים לפולנים בתקופת השואה מן ההיבט היהודי (ירושלים: 2009).
  • הילברג, ראול, חורבן יהודי אירופה, תורגם על ידי איה ברויר (ירושלים: 2012). שלושה כרכים
  • ספקטור, שמואל (עורך), פנקס הקהילות. כרכים שונים
  • פרידלנדר, שאול, גרמניה הנאצית והיהודים: שנות ההשמדה, 1945-1939 (תל אביב: 2009).
  • ריפל, יואל (עורך), משואה בנושא שלושה מיליון: השואה בברית המועצות, גיליון כ"ט, תשס"א.