• תפריט

  • ביקור ביד ושם

  • חנות מקוונת

  • שפות

  • נגישות
מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

תיק נושא: רדיפת היהודים בגרמניה הנאצית: 1939-1933

מרגע עלייתו לשלטון בבחירות דמוקרטיות, החל היטלר ברדיפת יהודי גרמניה. המדיניות האנטי יהודית פגעה בכל תחומי החיים היהודיים: מערכת של תעמולה ארסית כנגד היהודים הביאה להכפשת תדמיתם בעיני הציבור הגרמני ולהדרתם ממנו; חוקים ופעולות שונות גרמו לפגיעה ברכוש היהודים וביכולתם להתפרנס; מעמדם החוקי כאזרחי המדינה הופקע והם הוגדרו כתושבים חסרי זכויות; ולבסוף, ביטחונם הפיזי התערער ורבים מיהודי גרמניה סבלו מאלימות קשה, רצח ומאסרים המוניים. תהליך זה לא קרה ביום אחד. המדיניות הנאצית כנגד היהודים הייתה הדרגתית. במשך שש השנים מעליית הנאצים לשלטון ועד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, בדקו השלטונות הנאציים את תגובת העם הגרמני כמו גם את תגובת העולם לצעדים החדשים שלהם נגד היהודים. העובדה כי לא ניכרה תגובה קשה נגד המדיניות הגרמנית אפשרה לנאצים להקצין את מאבקם ביהודים.

בתיק נושא זה נתאר את הצעדים המרכזיים במדיניות האנטי יהודית עם דגש מיוחד על שנת 1938 שהייתה שנה מכריעה עבור יהודי גרמניה. כמו כן נבחן את תגובתם של יהודי גרמניה למדיניות זו כלפיהם. הביבליוגרפיה המוצעת בתיק, כמו כן שאלות החקר, נועדו להעלות רעיונות נוספים בפניכם, התלמידים, לפיתוח עבודת חקר.

פרוט הנושאים בתיק זה:

  • המדיניות הנאצית האנטי יהודית: תחיקה וטרור
  • תגובת הקהילה היהודית: התארגנות מחדש והגירה
  • אירועי 1938: גירוש זבונשין, ליל הבדולח ותוצאותיו

המדיניות הנאצית האנטי יהודית: תחיקה וטרור

כבר בשבועות הראשונים לאחר מינויו של היטלר לקנצלר ניכרה החמרה באווירה האנטי-יהודית ברחוב הגרמני. בנסיבות החדשות היו היהודים חשופים יותר לאלימות ונתונים לאי-ודאות מעיקה. באביב 1933, לאחר התבססותם של הנאצים בשלטון, החל המשטר החדש בגל ראשון של צעדים אנטי-יהודיים. באחד באפריל הוכרז יום חרם כלכלי נגד יהודי גרמניה. בשבעה באפריל נחקק חוק שנועד להוציא את היהודים משירות המדינה הגרמני. בחודש מאי 1933 נערכה שריפת ספרים המונית על ידי סטודנטים גרמניים בערים שונות בגרמניה ובחסות המשטר הנאצי. בין הספרים שנשרפו היו אלפי עותקים של ספרים שנכתבו על-ידי מחברים יהודיים, או שתוכנם נחשב כסותר את האידיאולוגיה הנאצית.

בשנים 1933-1937 חלה החמרה הדרגתית בצעדי השלטון נגד היהודים, כמו גם בבידודם החברתי. סדרת חוקים ותקנות, שהגיעו לשיאם בשלילת אזרחותם של היהודים בחוקי נירנברג (ספטמבר 1935), הגבילו את חיי היהודים בגרמניה בתחומים שונים והדירו אותם ממעגלי החברה והכלכלה. אל החוקים והתקנות הרשמיים שחוקק המשטר הנאצי הצטרפה נטייתם של אזרחים גרמנים רבים להתנכר אל שכניהם היהודים, כתוצאה מאנטישמיות, או למען טובות הנאה שהפיקו מנישול היהודים.

שאלות חקר

  • מה היו השלבים השונים במדיניות האנטי יהודית בגרמניה של שנות השלושים?
  • כיצד ניתן להסביר את במדיניות הנאצית הלא עקבית נגד היהודים בשנות השלושים?
  • האם המדיניות האנטי יהודית הייתה קשורה בשיקולי מדיניות החוץ וההכנות למלחמה?

ביבליוגרפיה

  • גרוכמן, לותר, "'חוק הגנת הדם' והמערכת המשפטית: על חוקי נירנברג ועל השפעתם", בשביל הזיכרון, 40, 2001. עמ' 12-4.
  • מרגליות, אברהם, בין הצלה לאבדן: עיונים בתולדות יהודי גרמניה: 1938-1932 (ירושלים: 1990).
  • מרגליות, אברהם, "תגובת הציבור היהודי בגרמניה לחוקי נירנברג", יד ושם: קובץ מחקרים, 12, 1978, עמ' 76-55.
  • נולצן, ארמין, "המפלגה הנאצית והאלימות שלה כלפי היהודים בשנים 1939-1933: אלימות כמושג היסטוריוגראפי", יד ושם: קובץ מחקרים, 31, 2003, עמ' 224-191.
     

תגובת הקהילה היהודית: התארגנות מחדש והגירה

עם עליית הנאצים לשלטון, יהודי גרמניה נדרשו להתמודדות עם מציאות משתנה של אנטישמיות קיצונית ומדיניות חוקית המכוונת לפגוע בהם ולנשלם. לאחר חודשי המבוכה הראשונים החלו יהודי גרמניה להתארגן מחדש על מנת להקל את הקיום היהודי בנסיבות החדשות. יהודים רבים שחיו במסגרותיה השונות של החברה הגרמנית ונדחקו ממנה נזקקו עתה למסגרת קהילתית תומכת. משבר הזהות של מי שחשו שמולדתם הפנתה להם עורף יצר גם צורך להגדרה מחודשת של זהותם. ארגונים יהודיים שונים הפעילו מנגנוני רווחה וסיוע כלכלי ורפואי, העניקו ייעוץ מקצועי, ארגנו פעילויות חינוכיות ואף סייעו לאלו שתכננו להגר מגרמניה. ארגונים יהודים גרמנים המשיכו להוציא לאור עד שלהי 1938 מגוון של עיתונים ואף פעלו לסיפוק צרכי התרבות והבידור של היהודים. המשטר הנאצי אפשר לקהילה היהודית את הפריחה התרבותית הזו באופן מפתיע שלא עלה בקנה אחד עם מדיניותם הכללית נגד היהודים. הסבר אפשרי לתופעה זו ניתן למצוא בגישה הגורסת כי היהודים בגרמניה קיבלו "חירות של מנודים". בשלב זה היה עסוק המשטר הנאצי בהדרתם של היהודים מהזירה הציבורית הגרמנית, ובבידודם החברתי. מה שעשו במסגרות הפנים קהילתיות שלהם לא שינה להם כל-כך. שנת 1938 סימנה את קץ פריחתה התרבותית של יהדות גרמניה.

לצד התארגנות מחדש, יהודים גרמנים רבים בחרו בהגירה. כבר בשנה הראשונה לשלטון הנאצים בגרמניה עזבו אותה כ-37 אלף יהודים, רובם מתוך יזמה אישית ובלי מסגרת מארגנת. ההחרפה ההדרגתית במצבם של יהודי גרמניה הביאה ללחצי הגירה גוברים, וכתוצאה מכך להיערכות גוברת של הארגונים היהודים לסייע למהגרים. כך, נאסף חומר על יעדי הגירה שונים, הועברו קורסים בשפות שונות וניתנו הכשרות מקצועיות כהכנה להגירה. לקראת סוף שנות השלושים ובעיקר למן המחצית השנייה של שנת 1938 הפכה הגירת היהודים מגרמניה ומאוסטריה ליעד מפורש של המדיניות הנאצית. משלב זה חלה עלייה ניכרת במספר העוזבים את גרמניה (כ-35 אלף יהודים ב-1938, לעומת כ-23 אלף בממוצע בכל אחת מן השנים שקדמו לה), והם הפכו ממהגרים הבוחרים לעזוב ומחליטים על יעד ההגירה, לפליטים המגורשים מארצם. בשלב זה אירופה הייתה מוצפת בפליטים גרמנים יהודים ולא יהודים שנמלטו ממוראות המשטר הנאצי בארצם, אולם מדינות אירופה ומדינות העולם לא היו מוכנות לקלוט אותם.

הגירה היא אחת מן הטראומות הקשות שאדם יכול לחוות במהלך חייו. על המהגר להכיר בכך כי המקום שאותו ראה כמולדתו, אינו רוצה בו; נוסף על כך, עליו להיות מסוגל למצוא את האמצעים הדרושים כדי לעזוב את ארצו, וכן לסיים את כל ענייניו הכלכליים במדינת המוצא שלו; ולבסוף, המהגר צריך למצוא מדינה שתהיה מוכנה לקלוט אותו. לאור כל זאת, אולי אין זה מפתיע כי רוב יהודי גרמניה העדיפו להישאר בארצם ולקוות ולהאמין כי השלטון הנאצי הנו אפיזודה חולפת בהיסטוריה הגרמנית. לכך יש להוסיף כי אנו, בני התקופה שאחרי השואה, יודעים את סופו הטראגי של הסיפור ההיסטורי שתחילתו בשנות השלושים בגרמניה. אולם עבור יהודי גרמניה, השמדת מתוכננת של יהדות אירופה, היה אירוע דמיוני וחסר כל הגיון.

שאלות חקר

  • כיצד תפסו היהודים בגרמניה את המדיניות הנאצית נגדם?
  • כיצד התארגנה הקהילה היהודית לנוכח המדיניות האנטי יהודית כלפיהם בשנות השלושים?
  • כיצד ניתן להסביר את השינויים בדפוסי ההגירה של יהודי גרמניה בשנים 1939-1933?

ביבליוגרפיה

  • גרונר, וולף, "עוני ורדיפות – ההתאחדות הארצית של היהודים בגרמניה, היהודים והמדיניות האנטי-יהודית בגרמניה הנאצית בשנים 1945-1939",יד ושם: קובץ מחקרים, 27, 1999, עמ' 46-17.
  • נידרלנד, דורון, "דפוסי ההגירה של יהודי גרמניה 1938-1933", בשביל הזיכרון, 30, 1998, עמ' 37-34.
  • עופר, דליה, "עליית הנוער ותנועות הנוער בגרמניה בשנות ה-30'', בשביל הזיכרון, 21, 1997. עמ' 10-4.
  • שברזנץ, יצחק, מחתרת חלוצית בגרמניה הנאצית (תל אביב: תשכ"ט).
  • שצקר, חיים, נוער יהודי בגרמניה בין יהדות וגרמניות 1945-1870: דרכו של נוער יהודי מיהדות לגרמניות וחזרה ליהדות, לציונות ולהגשמה חלוצית (ירושלים: 1998).
     

אירועי 1938: גירוש זבונשין ליל הבדולח ותוצאותיו

ליל הבדולח סימן שיא בהתדרדרות מצבם של יהודי גרמניה, שהתלווה להחרפה ניכרת במדיניות האנטי יהודית של המשטר הנאצי לכל אורך שנת 1938. גל זה החל באירועים סביב האנשלוס - סיפוח אוסטריה לגרמניה במרץ אותה שנה. הסיפוח התקבל בהתלהבות על-ידי מרבית העם האוסטרי, ולווה בפגיעות חסרות תקדים ביהודי וינה. בשונה מיהודי גרמניה שמעמדם התדרדר באופן הדרגתי, יהודי אוסטריה נחשפו לאכזריות הנאצית בבת אחת. בהמשך אותה שנה הוחרפה מדיניות האריזציה– החרמה כפויה של הרכוש היהודי באוסטריה ובגרמניה. בשלהי אוקטובר 1938 גורשו מגרמניה כ-17 אלף יהודים ממוצא פולני שהתגוררו בגרמניה אולם היו חסרי נתינות גרמנית. היהודים גורשו לאזור לעיירת הגבול הפולנית זבונשין, בתנאים קשים ובחוסר כל. גרמניה גירשה אותם אל מחוץ לגבולותיה, ואילו פולין לא הייתה מוכנה לקבלם בחזרה. בין המגורשים הייתה גם משפחת גרינשפן, שבנה הרשל, שהתגורר באותה העת בפאריס, התנקש במזכיר השלישי של השגרירות הגרמנית בפאריס. הרצח היה העילה לפוגרום ליל הבדולח. בלילה שבין ה-9 וה-10 בנובמבר 1938 – פרץ הפוגרום האלים נגד יהודים בכל רחבי גרמניה. במהלך הפוגרום נופצו חלונות בתי עסק יהודיים ובתי כנסת, מבנים יהודיים רבים נשרפו ונרצחו ארבע מאות יהודים. בעקבות הפוגרום נעצרו כ-30 אלף יהודים במחנות ריכוז. הקהילה היהודית אף נדרשה, בצעד ציני של הנאצים, לשלם קנס של אלפי מרקים על הנזקים שנגרמו לגרמניה עקב הפוגרום. ליהודים שנכלאו במחנות הריכוז לאחר האירועים נאמר כי במידה ויוכיחו שהם מתכוונים לעזוב את גרמניה, ישוחררו. ליל הבדולח והאירועים שאחריו הביאו לפגיעה אנושה במסגרת הקיום היהודית בגרמניה, ולמעשה שיתק את הקהילה היהודית בגרמניה.

שאלות חקר

  • מדוע נחשב ליל הבדולח לנקודת מפנה בהיסטוריה של יהדות גרמניה?
  • מדוע הייתה קיימת הסתייגות בקרב ההנהגה הנאצית מהפוגרום?

ביבליוגרפיה

  • בנקיר, דוד, "1938: מדיניות חוץ, הקצנה פוליטית ואנטישמיות", בשביל הזיכרון, 30, 1998, עמ' 7-4.
  • ברקאי, דוד, "'השנה הגורלית' 1938: סיום גזל הרכוש היהודי", בשביל הזיכרון, 30, 1998, עמ' 21-8.
  • פרנקל, דניאל, "בין הלם לתגובה: הציבור היהודי ומוסדותיו בעקבות פרעות נובמבר 1938", בשביל הזיכרון, 30, 1998, עמ' 26-22.
  • קליי, שטפן, "היטלר והפוגרום של 9-10 בנובמבר 1938", יד ושם: קובץ מחקרים, 28, 2000, עמ' 92-73.
  • תור, מלכה, "היהדות האורתודוכסית בגרמניה ואירועי 1938", בשביל הזיכרון, 30, 1998, עמ' 34-27.

ביבליוגרפיה נוספת

  • מרגליות, אברהם ויהויקים כוכבי (עורכים), תולדות השואה-גרמניה (ירושלים, 1998). שני כרכים
  • פרידלנדר, שאול, גרמניה הנאצית והיהודים: שנות הרדיפות 1939-1933(תל אביב: 1997).