מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ה': 17:00-9:00

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

ביוגרפיות קצרות של הקשריות

  1. צביה לובטקין, בימי כיליון ומרד, עמ' 228-227.
  2. שם.
  3. שם, עמ' 231.
  4. שם, עמ' 55-56; נעמי שימשי, "לונקה וטמה – קשריות מובילות בתנועת דרור בפולין הכבושה", אסתר הרצוג, נשים ומשפחה בשואה, עמ' 135
  5. לובטקין, בימי כיליון ומרד, עמ' 239
  6. מרדכי טננבאום תמרוף, דפים מן הדליקה, עמ' 109-110.
  7. לובטקין, בימי כיליון ומרד, עמ' 224.
  8. http://www.snunit.k12.il/minhal/word/55113.doc

פרומקה פלוטינצקי

נולדה בפלוטניצה ליד פינסק בשנת 1914, חברת תנועת דרור, השליחה הראשונה ששבה מהמזרח לגטו ורשה, לאחר דיון סוער בו התעקשה לבצע את המשימה למרות הסכנה. ארגנה את הקיבוץ הראשון בשטח הכבוש. הייתה אחראית לפעולות הסעד והעזרה בחודשים הראשונים. יצאה כקשרית בשליחות התנועה לכל שטחי פולין הכבושה (כולל לוורטגאו), והייתה הקשרית הראשונה שהגניבה נשק לגטו ורשה. ארגנה בבנדין את המחתרת ודחתה את ההצעה לצאת לארץ-ישראל כדי להעביר ידיעות על הנעשה מחשש שייראה כאילו נטשה. נפלה בבונקר בגטו בנדין ב-3 באוגוסט 1943. 1

טוסיה אלטמן

ילידת ולוצלאבק. ממייסדי השומר הצעיר, ורשה. הייתה קשרית ראשית והגיעה לכל רחבי פולין הכבושה. במרד ורשה "נתקעה" בגטו והעבירה טלפונית ידיעות על המתרחש בגטו לצד הארי. הייתה בין המעטים שהצליחו לצאת דרך תעלות הביוב בנפול הגטו. ב-25/5/43 נכוותה משריפה במחבוא של לוחמי מחתרת פולנים, ומתה בעינויים לאחר שנתפסה בידי הגרמנים.2

 

לונקה קוז'יברודסקי

ילידת פרושקוב, בוגרת גימנסיה פולנית וחברת תנועת הנוער הסוציאליסטית הפולנית. לאחר פרוץ המלחמה הצטרפה לתנועה בעקבות אחיה, שהיה חבר תנועת החלוץ, ואביה, שהיה מורה לעברית. הייתה לקשרית הראשית של דרור-החלוץ ורשה (לשאר מחוזות פולין הכבושה, כולל בוורטגאו, המסופח לגרמניה). שלטה בשפות רבות, ולכן הצליחה ליצור קשרים עם גרמנים, פולנים, אוקראינים ורוסים. בפסח 1942 נשלחה על-ידי תמרוף מביאליסטוק לורשה וברשותה כסף וארבעה אקדחים למחתרת. היא נתפסה במעבר הגבול במלקיניה. היא נעצרה כחברה במחתרת הפולנית ונחקרה על-ידי הגסטאפו. בנובמבר נשלחה כאסירה פולנייה לאושוויץ, שם מתה במרץ 1943. 3

צביה לובטקין:

"צעירה יפה, בלונדינית, בעלת חזות 'גויית', משכילה, התחבבה על הבריות וכל שבא עמה במגע העריץ אותה ואהבה. כל כולה שופעת מרץ נעורים. אך המיוחד שבה היה אומץ הלב שנתברכה בו. נוסף לפולנית, ליידיש ולעברית, ששמעה בבית הוריה, למדה באוניברסיטה צרפתית וגרמנית וגם רכשה בקלות אנגלית, רוסית ואוקראינית... לונקה ידעה מיד להסתדר".4

טמה שניידרמן

ילידת ורשה, בוגרת הגימנסיה הפולנית, חברה בתנועת החלוץ טרם המלחמה. עם פרוץ המלחמה יצאה עם ראשי התנועה לקרול, ומשם עברה לוילנה. הייתה פעילת המחתרת בליטא. נשארה מחוץ לחומת גטו וילנה. קשרית בין וילנה לורשה (בישרה על המתרחש בפונאר), בין ורשה לביאליסטוק (קיימה קשר קבוע בין גטאות אלה בשליחות טננבאום. דיווחה על האקציה הגדולה בורשה ביולי 1942), ובין ביאליסטוק לגרודנה. באקצית ינואר (1943) הצטרפה ללוחמים בגטו ורשה, נתפסה ונשלחה לטרבלינקה, והיא בת 25. 5 

מרדכי טננבאום (תמרוף):

"ועוד מוטל עלי חוב: טמה. אנשי וילנה ידעו אותה, הבחורה האוהבת לטייל בסביבות העיר, קוטפת פרחים, כותבת שירים. טמה הפכה לגיבורה של גטאות פולין. לאחת. ליחידה. כשהנני כותב: 'ביקרנו', 'נסענו', 'עמדנו בקשר' – צריך לקרוא: 'טמה נסעה', 'טמה התקשרה'. אנחנו ישבנו סגורים בגטאות. היא הייתה לשופרה היחידי של התנועה מעבר השני של החומה. הוצאה [=השיגה מידע על הנעשה] ממחנה עבודה, הצלה [=הצילה] בעת אקציה, [קשרה] קשר עם המפלגות הפולניות, שאלות [=השיגה] נשק [ויצרה קשר עם] ופרטיזנים, כס, וקשרים. היחידה שידעה את כל התנועה פנים אל פנים. למעלה מעשרים פעם עברה כל מיני גבולות המפרידים בין חלקי פולין השונים. טמה ידעה את כל גטו, ספגה לתוכה את כל הצער והיגון, את כל הצרות והמרטירולוגיה של יהדות פולין.
בעיירות היו מספרים אגדות על הנוצריה הצעירה בעלת הצמות, שמביאה – בשם 'פולנים טובים' – עזרה וכסף. הקימה רשת של קציני הוורמכט, פקידי רכבת וז'נדרמייה שהיו מעבירים עבורנו כסף וחומר, מכתבים וידיעות - מבלי שידעו שעובדים הם בשביל יהודים. [...] בפעם האחרונה יצאה טמה לוורשה ועמה כסף וידיעות שרצינו להעביר ללונדון [...] בוורשה התחיל הפרק האחרון של החיסול, והראשון של ההתגוננות. למרות הכל - נכנסה לגטו. [..] אם מוכרח היה כך להיות – תשפוט ההסטוריה".6

חייקה גרוסמן

ילידת ביאליסטוק. חברת תנועת השומר הצעיר, הייתה פעילה במחתרת בוילנה וקשרית בביאליסטוק. נשלחה לורשה לספר על הרצח בפונאר. שכרה דירה בצד ה"ארי" של העיר לטובת המחתרת ויצרה קשרים עם ארתור שאדה, גרמני אנטי-נאצי, מנהל בית חרושת לטקסטיל בעיר, שבסופו של דבר הושיט עזרה ונתן חסות לחברי המחתרת ולפרטיזנים. השיגה נשק לחברי המחתרת בביאליסטוק. הצליחה לחמוק מהגטו בשעת ריכוז היהודים, וצפתה בחיסול הגטו. ניצלה ועלתה לארץ, ושימשה כחברת כנסת. כתבה את זיכרונותיה - "אנשי המחתרת".

חסיה בילצקה

חברת תנועת השומר הצעיר בביאליסטוק. היא הגיעה מגרודנה וברשותה מעבדה לזיוף תעודות. הזהירה את חבריה בגטו על תנועה ערה של כוחות גרמנים יום לפני חיסול הגטו, ולאחר הפצרותיה של חייקה גרוסמן חמקה מהגטו, ולמחרת פגשה אותה ושתיהן צפו בחיסול הגטו מן הצד הארי.

ברוניה ויניצקה

ילידת גרודנה. קשרית מטעם דרור , הגיעה בשליחות התנועה מגרודנה במרץ 1942). מרדכי טננבאום – תמרוף נתן לה את משימתה הראשונה למצוא מסתור לארכיון הגטו. הייתה אחראית להשגת נשק לגטו, פעילה בוועד האנטי-פשיסטי, ופעלה לאחר חיסול הגטו בצד הארי בעזרה לפרטיזנים. ניצלה ועלתה לארץ. ברוניה ויניצקה שותפה בהוצאת יומנו ומכתביו של מרדכי טננבאום "דפים מן הדליקה".

חווקה פולמן

נולדה בשנת 1924 בורשה. חברת תנועת דרור. כקשרית נדדה בין הגטאות ברחבי פולין הכבושה. נתפסה בקרקוב אחרי מבצע "צינגריה". בזמן שחבריה לתנועה לחמו במרד גטו ורשה, היא נשלחה לאושוויץ כאסירה פולנייה. שרדה, עלתה לארץ וכתבה את זיכרונותיה – "לא נפרדתי מהם". המשורר יצחק קצנלסון כתב על חווקה בכתביו בגטו ורשה.7

גוסטה דרנגר

הרוח החיה של ארגון "החלוץ הלוחם" בקרקוב, חברת תנועת עקיבא. הדריכה וחינכה, ניהלה את הצד הטכני של הארגון יחד עם בעלה (סימק [שמשון] דרנגר), כקשרית ליוותה לוחמים ליער והעבירה נשק. סימק וגוסטה כרתו ברית ביניהם שבמקרה שאחד מהם ייתפס, השני יסגיר עצמו. וכך היה – גוסטה הסגירה עצמה שלוש פעמים לגסטאפו לאחר שבעלה נעצר. באחת הפעמים הצלחה לברוח יחד עם קשריות נוספות. היא נפגשה עם סימק, ועד סוף 1943 הם שהו במחבוא, משם הוציאו את עיתון המחתרת "החלוץ הלוחם". בפעם האחרונה שנתפסו הוצאו שניהם להורג. בישיבתה בכלא כתבה את החיבור "יומנה של יוסטינה" על שאריות נייר.

גולָה מירֵה

נולדה בשנת 1911 בגליציה, למשפחה חסידית. בתקופת לימודיה התחילה להתגבש השקפת עולמה. הקימה כנערה צעירה סניף של הארגון הציוני של הנשים "שלומית" בשם "שלומית הצעירה". הצטרפה לתנועת השומר הצעיר ונישאה לאולק האוזמן, בן התנועה. בני הזוג הצטרפו למפלגה הקומוניסטית. בשנת 1936 נשפטה כקומוניסטית ונידונה למאסר בכלא הפולני על מעורבותה בהנהגת השביתה. נמלטה מהכלא לפני כניסת הגרמנים וחזרה ללבוב. במבצע ברברוסה הייתה בחודשי הריונה האחרונים. אולק הצטרף לצבא האדום ועקבותיו נעלמו. בשעה שהסתתרה במרתף, ילדה לבדה את בנה. כעבור זמן מה מת התינוק. לאחר שאיבדה את בעלה ובנה, נרתמה כולה למאבק כנגד הגרמנים. היא הצטרפה לארגון הלוחם בקרקוב, "החלוץ הלוחם", וכמו כן סייעה בקשרים עם המחתרת הפולנית הקומוניסטית ה.פ.פ.ר., והקימה את הארגון המחתרתי "איסקרא" (הניצוץ). שיאה של הפעילות המחתרתית היהודית בקרקוב היה ההתקפה בערב חג המולד (22 בדצמבר 1942) – הפעולה התבצעה בשיתוף פעולה של שני הארגונים. הפגיעה העיקרית הייתה בקפה "ציגנריה", שם נהרגו 11 גרמנים ונפצעו 13. בפעולה נפלו כ-20 מאנשי המחתרת. במרץ 1943 נאסרה ונשלחה לכלא נשים, שם נחקרה באכזריות ונפגשה עם לוחמות מחתרת יהודיות נוספות, בהן גוסטה דוידזון דרנגר - יוסטינה. במבצע בריחה שארגנו שתיהן נהרגה תוך כדי מנוסה (גוסטה ניצלה). בת 31 במותה. 

באחד השירים שחיברה, שרובם אבדו, כתבה:

רק מילותי האסופות, הן לי תחמושת
ולבבי, המבקש להתנפץ, קורא דבריו
מתוך בתי השיר.

והשורות אשר כתבתי על הדף,
כמו זרועות הן נושאות את הרובה,
כמו כוחי המעונה המתפרץ, שואט,
למרוד!
8