נער במדי אסיר אוכל את ארוחתו הראשונה, בזמן השחרור, מחנה דכאו, גרמניה

מתוך עדותו של אורי חנוך:

"אז מה היינו עושים? אז היינו גונבים את הלחם גם אם לא היינו צריכים אותו [...] לא היה אחד שלא היה לו חצי כיכר לחם מתחת לכר. לא רק מפני שהם לא נתנו לנו. אבל לחם זה בטחון. רק לחם, דרך אגב. לא תפוח-אדמה, לא תפוח-עץ ולא אגס. זה לא בטחון. בטחון זה לחם. מדברים על לחם. לא היה אחד שלא היה לו בתוך המיטה לחם. רק לחם. זה סיפור של לחם".

(אורי חנוך בעדותו ליום השואה תשס"ו, ארכיון יד ושם)

מדרש תמונה: בתצלום נראה נער צעיר, ניצול מחנה דכאו, ובידיו צלחת מרק גדולה, אוכל את ארוחתו הראשונה לאחר השחרור. שימו לב למראה פניו של הנער ולאצבעותיו הרזות. על מצחו חרושים קמטים כאילו היה אדם זקן, ונדמה כאילו הנער מבוגר בשנים רבות מגילו האמיתי. באילו קשיי הישרדות מיוחדים, לדעתכם, יכול היה להיתקל אסיר מחנות שהוא נער צעיר? אורי חנוך מעיד על תחושת הביטחון שסיפק הלחם גם לאחר השחרור. איזה סוג של ביטחון ,לדעתכם, היה יכול הלחם לספק לנער צעיר שזה מכבר שוחרר מהמחנות?