מתוך עדותו של פרימו לוי, נולד ב-1919, בטורינו, איטליה, ומת ב-1987, סופר וכימאי, היה אסיר בבונה-מונוביץ, אושוויץ:
"היו אלה ארבעה חיילים צעירים רכובים על סוסים, שהתקדמו דרוכים לאורך הדרך שגבלה במחנה, חובקים תת מקלעים. כשהגיעו לגדרות נעצרו להביט והחליפו ביניהם מילים קצרות ומבוישות. הם העיפו מבטים מלאי מבוכה משונה על הגוויות המפוזרות, על הצריפים המטים לנפול ועלינו, המעטים שנותרו בחיים. הם נראו בעינינו בעלי גוף ומציאותיים להקסים, תלויים כך על סוסיהם העצומים, בין אפרוריות השלג שעל הארץ ואפרוריות השמיים מעל, אינם נעים ואינם זעים מול משבי הרוח המאיימת בהפשרה".
(פרימו לוי, ההפוגה, ספריית פועלים, תל אביב תשל"ט, 9).
מתוך עדותו של צבי כץ, נולד ב-1921 בקובנה, ליטא; היה בגטו קובנה מ-1941 וגורש למחנה הכפייה לנדסברג, שם שהה עד ששוחרר בידי האמריקנים:
"כאשר קמנו בבוקר, התברר שהשומרים נעלמו...הגיעה מכונית של הצלב האדום מהעיירה הסמוכה וואקירכן ולקחה אותנו לעיירה. היינו 200-150 איש. הלכנו בשקט, מתוך חשש שהעניין עדיין לא נגמר.... הגענו לעיירה ושיכנו אותנו במתבן גדול. לא רציתי להיות כלוא ויצאתי החוצה. הגעתי למרכז העיירה. פתאום פרצה שיירת טנקים ונגמ"שים. חייל שחור ענק על נגמ"ש! הם זרקו חפיסות סיגריות. חיילים אמריקנים הקיפו אותי והצביעו על סמלי גולגולת של אס-אס על חזיהם, שאלו אותי אם ראיתי אנשי אס-אס... רצתי בכל כוחי בחזרה אל המתבן. התפרצתי פנימה וצעקתי: "האמריקנים כאן!" אף איש לא זע ולא נע - כולם הסתכלו עלי במבט אפאתי חסר אמון. חזרתי על צעקתי, ואז התקרבו אלי כמה צעירים וביקשו שלא אעשה פאניקה. התחילו לחקור אותי: איך הם נראים? האם אני בטוח? ואז נזכרתי ושלפתי מכיסי חבילת סיגריות 'קמל' ושאלתי "ומה זה?". פרצה צהלה, וכולם רצו החוצה..."
(צבי כץ, ארכיון יד ושם, 4433 – 0.3, עמ' 27)
מדרש תמונה: בתצלום שלפנינו ניצול וחייל מבעלות הברית במחנה ריכוז בזמן השחרור. האסירים נכלאו במחנות הריכוז חודשים ולעתים שנים, והיו מנותקים מהחיים שמעבר לגדרות. שימו לב למחוות הקטנות בין החייל לניצול. הניצול נושא בידיו חפץ, כנראה קופסת סיגריות. נראה שבין שניהם מתנהלת שיחה. בשתי העדויות חיילי בעלות הברית נוגעים בגבול הפנטזיה - צבי כץ נדרש להראות את חפיסת הסיגריה שקיבל מהחיילים כדי שחבריו יאמינו לו, ופרימו לוי מתאר אותם כ"בעלי גוף ומציאותיים להקסים". מדוע?
