הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
1. מקור: מכתבה של צפורה שפירא, 15 בפברואר 1946. בתוך: רוזט, רוב ונידם-אורביטו , יעל (2019). נכתב בדמעות: מכתבים ראשונים לאחר השחרור. הוצאת יד ושם, ע' 234.
צפורה שפירא - מכתב ראשון לאחר השחרור
מרבית היהודים ששרדו את השואה החלו בחייהם החדשים במקומות אליהם היגרו. מטבע הדברים נאלצו להשתלב בחברה בה מרבית הסובבים אותם לא חוו את מוראות השואה על בשרם ולא היה באפשרותם להבין את חווית הניצולים. גם הניצולים שהגיעו לארץ ישראל וניסו לספר על חוויותיהם נתקלו באטימות, חוסר אמון וחוסר הבנה מצד השומעים. לא פעם נאלצו להתמודד עם השוואות בין סיפוריהם לבין סיפורי גבורת היישוב היהודי במאבקי מלחמת העצמאות. במקרים מסוימים אף חשו הניצולים כי הם מואשמים בכך שלא ניסו להתנגד לרוצחים. לנוכח חוסר האמון והיכולת המוגבלת להקשיב לסיפורים הבלתי נתפסים, בחרו רבים מהניצולים לשתוק במשך שנים.
"...ואני איני יודעת מה לספר לכם על עצמי. איך להצטדק בפניכם על כי יצאתי שלמה מתוך גב אריות [בעברית במקור]. שראיתי תנורים בוערים, להבות אדומות בשמים; שראיתי אלפי אנשים מובלים יום יום לתאי הגז ואינם יודעים מה ממתין להם בעוד עשר דקות [...] כל זה אינו חשוב מכיוון שאין דרך לכפר על שבגדנו בכולם ונשארנו בחיים. כן, אסור לדבר על זה! תמחלו לי על המכתב המר הזה. לא אזכיר זאת שוב לעולם. מעכשיו אכתוב לכם רק מכתבים שמחים מלאי תקווה לעתיד. אל תכעסו עלי, אני מפצירה בכם. אתם מבינים, אי אפשר לעבור את כל זה בלי שתישאר צלקת עמוקה המתבטאת בזיכרונות נוראיים ותסביכים. אתם חייבים לסלוח לי על זה. אני חושבת שלפעם ראשונה זה מספיק. אני חושבת שלמרות הכול תענו לי על המכתב האומלל הזה. הייתי רוצה שתענו לי. אם קשה לכם בפולנית אז תכתבו לי בעברית. אני מבינה היטב, רק קשה לי לכתוב. אני שוב מתנצלת על אי הנעימות שגרמתי לכם. למרות רצוני, המילים חמקו ממני אל הנייר".1
- 1. מקור: מכתבה של צפורה שפירא, 15 בפברואר 1946. בתוך: רוזט, רוב ונידם-אורביטו , יעל (2019). נכתב בדמעות: מכתבים ראשונים לאחר השחרור. הוצאת יד ושם, ע' 234.