1. מעדותו של יצחק כהן על החיים לאחר שואה. בתוך: בשביל הזיכרון 33, יד ושם 1999, ע' 59 – 62.
ניתן היה לחשוב שלאור כל שעברו בשנות השואה לא יהיה בכוחם של הניצולים להוביל את חייהם לאפיק חיובי ובונה. אך על אף הקשיים והמשקע שהותיר בהם עברם ומלווה אותם כל חייהם, התגלו אצל ניצולי שואה רבים תעצומות נפש. הם הפכו למרכיב טבעי ומלא במקומות אליהם היגרו, הקימו משפחות, עבדו, יצרו והיו לחלק בלתי נפרד ומשמעותי מהחברה בכל מקום שאליו הגיעו. במדינת ישראל אליה בחרו רבים מהניצולים להגר ניכרו ועדיין ניכרות טביעות אצבעותיהם בכל התחומים: בהתיישבות, בצבא, במערכת המשפט, בחינוך ובתרבות, בשיקום עולם התורה, בתעשייה ובכלכלה. ניצולים בארץ ובעולם הפכו לציירים ולגרפיקאים, למשוררים ולסופרים, לאנשי אקדמיה ולאנשי רוח, לאנשי כלכלה ומדע. למרות האבדן הגדול, קשיי הקליטה וההסתגלות, בחרו הניצולים לשקם את חייהם ולפעול לשיקום החיים היהודיים ולתרומה לחברה הסובבת.
"אני מרגיש חובה לספר את הסיפור האישי שלי, ובאמצעותו את סיפורה של קהילת סלוניקי, גם כדי שהדור הצעיר ידע מה קרה... כל עוד אנו, ניצולי השואה, חיים, עלינו לספר את הסיפור... אני מקווה שבני הנוער יקראו וילמדו, ידעו ויזכרו. אני רואה שהיום יש מודעות מאוד גדולה לנושא השואה, והדבר חשוב בעיני. אני גם מקווה שאהבת הזולת תתגבר על השנאה ועל היצרים, ושדבר זה ילמדו בעולם כולו. אני, ששרדתי יחידי מכל משפחתי, לא איבדתי את התקווה והאופטימיות, ואני מקווה שהאמונה באדם תמשיך ותתקיים."1
- 1. מקור: מעדותו של יצחק כהן על החיים לאחר שואה. בתוך: בשביל הזיכרון 33, יד ושם 1999, ע' 59 – 62.