הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
1. סעדיה, מרים (2008). לשרוד כדי לספר: נערה נודדת בין מנזרים בפולין. הוצאת יד ושם, עמ' 388 – 389.
יהודים רבים שחזרו למקומות המוצא במזרח אירופה והתקבלו על ידי האוכלוסייה המקומית בעוינות, נעו בחסות ארגון הבריחה ושליחיו הארץ ישראליים אל מחנות העקורים במרכז אירופה. במחנות אלו רווחה התחושה שאין המשך לחיים היהודיים באירופה וכי עליהם לחפש יעדים חדשים מחוץ לה, ואכן רובם של השורדים ביקשו לעזוב את אירופה. כשני שלישים מהם היגרו לארץ ישראל והשאר היגרו לארצות הברית, לקנדה ולמדינות מערביות אחרות. רצונם של הניצולים להגר למקום אחר ולבנות בו את חייהם היה עז, וסייע להם להתגבר על קשיים רבים שהיו כרוכים בהגירה.
"התברר שבטרם אוכל לצאת מהנמל עלי לקבל כמה חיסונים. כל העולים כבר התפזרו ונסעו, ואילו אני נשארתי לבד. דאגתי, אך בסוף שוחררתי גם אני. נלקחתי במשוריין שבו ישבו חיילים יהודים. בדרך עברנו ליד כפר ערבי וירו עלינו, אבל לא פחדתי. לא היה אכפת לי לסיים את חיי במשוריין היהודי. על המשוריין התנוסס דגל כחול ולבן שעליו מגן דוד, הסמל שהיה סימן ההיכר של היהודים בגטו. אותו אות קלון, שנושאיו נידונו למוות, היה עכשיו סיבה לגאווה לאומית. החיילים היפים שלבשו מדי חקי ואחזו ברובים היו חיילים יהודים! נפעמתי. שנים נאלצתי להסתיר את דמעותיי ועתה לא הייתי מסוגלת לבכות אפילו בכי של אושר. אילולא האיפוק שכה הורגלתי בו, הייתי ניגשת לבחורים האלה ומחבקת ומנשקת אותם כאילו היו אחי. לא נתפס בעיני איך אחרי כל שנות הזוועה, ההרג וההשפלה אני זוכה לעמוד במחיצתו של צבא יהודי קטן ואמיץ. האם יכול אדם כמוני לחזות בשינויים כה מרחיקי לכת במעמדו של עם שרק לפני זמן מה נחשב לנקלה ולבזוי עלי אדמות ולטרף קל לכל שונאיו, ועתה צמחו משורשיו היבשים גיבורים יפים ועזי נפש? האם אני חולמת? באותו הרגע חוויתי משהו שאי אפשר לתארו במילים. כל מה שעבר עלי בישראל אחר כך: שנים של עוני, חוסר ההשכלה, מאבק מתמיד להתקיים ולהשיג את מה שהחסרתי - כל אלה היו שווים את הרגעים הנפלאים של התרוממות הרוח שחוויתי כשהגעתי לארצם של יהודים גאים. הראשוניות של הרגשות האלה לא פגה עד היום."1
מרים סעדיה נולדה בעיר לודז' (Łódź) בשנת 1928. כשפרצה מלחמת העולם השנייה ברחה המשפחה לווארשה, שם נהרגו הוריה. יחד עם אחיה חזרה לביתם של דודים בלודז'. מרים ואחיה הועברו לביתה של דודה אחרת בעיר ביַאלֹוְְּבֶז'ִגִי (Białobrzegi) שבמחוז קילצה (Kielce), פולין, שם נכלאו עם שאר יהודי הקהילה בגטו שהוקם בשנת .1941 במאי 1942 הצליחה מרים להימלט לווארשה שם התגוררה בביתם של פולנים בזהות בדויה. אחיה ניסה להצטרף אליה בווארשה אך נתפס ונהרג. מרים עברה לחיות במנזר ואף לאחר סיום המלחמה המשיכה להתגורר וללמוד במספר מנזרים, עד שעלתה לארץ ישראל בשנת 1946 והקימה משפחה.
- 1. סעדיה, מרים (2008). לשרוד כדי לספר: נערה נודדת בין מנזרים בפולין. הוצאת יד ושם, עמ' 388 – 389.