לבבות חצויים: הוצאת ילדים יהודים מבתי נוצרים בפולין לאחר השואה
אמונה נחמני גפני
יד ושם, ירושלים תשס"ו
389 עמודים
"בשנות השמונים נסעה עליזה קופרמן- נחמני, אמה של המחברת, פעמים מספר לפולין בניסיון להתחקות אחר תאומים שספרו לה כי נולדו לאחותה בזמן המלחמה ונמסרו לפולנים. התאום הזכר, כך נודע לה, מת קרוב לוודאי עוד בתקופת המלחמה, ואילו אחותו התאומה שרדה וחיה, כנראה, באחד הכפרים שבקרבת עיירת מוצאם. יותר מזה לא הצליחה עליזה לגלות, שכן היא נתקלה בחומת שתיקה. לשאלה מדוע עדיין חשוב לה למצוא את ה"ילדה", ובכך להטרידה משגרת חייה ומשפחתה, ענתה עליזה: "חשוב לי שתדע מה הקריבה אמה על מנת להצילה". "הסיפור אינו מַרפה והזמן אינו מרַפה". (מתוך הספר, עמוד 307)
ספרה של אמונה נחמני-גפני "לבבות חצויים", עוסק לראשונה בצורה מקיפה בהיבטים השונים של הסתרת ילדים בבתי פולנים בתקופת השואה, ובפעולותיהם של אישים וגופים שונים שקמו אחרי המלחמה לאיתורם, להוצאתם ולהעברתם למוסדות יהודיים.
הספר פותח בהצגת הרקע להימצאותם של הילדים במשפחות פולניות ולאחר מכן סוקר את הפעולות שנעשו לאיתור הילדים, מציג את דרכי הוצאתם ואת התגובה לכך מצד השלטון, האוכלוסייה והכנסייה הקתולית.
פרקו האחרון של הספר עוסק בנקודת מבטם של הילדים הניצולים על הצלתם ועל זהותם המורכבת.
המחברת מתייחסת למורכבות הנושא ולדילמות האנושיות הקשות שעלו תוך כדי איתורם והוצאתם של הילדים ממקומות המסתור (כגון: קושי המצילים, "טובת הילד", ההתאקלמות המורכבת ועוד). דילמות שהותירו "לבבות חצויים".
המחקר של המחברת, עליו מתבסס הספר, מתחיל ב- 1944, עם שחרור פולין. הספר אינו מפזר אשליות על תנאי החיים של הילדים המוסתרים בתקופת הימצאותם במחבוא: ילדים רבים הוסתרו במרתפים מעופשים, במנזרים או בדירות עוני. לקשיים אלה התווספו הקשיים עמם נאלצה להתמודד האוכלוסייה המקומית הלא יהודית בשמירה על תנאי קיום בסיסיים כמו הדרכים להשיג מזון, שמירה על חום הבית וכדומה. אך מעל כל הטרדות היומיומיות ריחף תמיד הן על הילדים המוסתרים והן על מציליהם, האיום הנורא מכל: פחד הגילוי על-ידי הגרמנים, שפירושו היה רצח הילדים יחד עם משפחות המצילים.
הספר מבוסס על עבודת הדוקטורט של המחברת שערכה מחקר מקיף ומעמיק בנושא.
במבוא, מציגה המחברת את מבנה המחקר ומעלה בעיות מתודולוגיות שונות שעלו לפני ותוך כדי כתיבת המחקר. בהמשך הספר ישנה הרחבה והעמקה של כל פרק ונושא.
בנוסף, המחברת מביאה בהערות מקורות רבים ומגוונים כגון: מחקרים, עדויות מתוך ספרים וראיונות שקיימה עם ניצולים. גישתה של המחברת זהירה ואיננה שיפוטית.
אחד הסיפורים המרגשים בספר מתאר את סיפורה של הילדה אירנה שנפרדה מהוריה בהיותה, ככל הנראה, בת ארבע שנים וממציליה – בהיותה בת עשר. הילדה מתארת את הקושי הכפול – בפרידתה הראשונה מהוריה הביולוגיים ובפרידה השנייה – כאשר קרובי משפחתה באו לקחתה לאחר המלחמה.
הספר חשוב, מרתק ופותח צוהר אל עלילות מרתקות שכבר שימשו, בחלקן, השראה לסרטי תיעוד ולספרים שונים. מומלץ!
