ארגון מחתרתי בורשה החל לצמוח עוד בטרם הוקם גטו ורשה. מבין שורות תנועת הנוער בית"ר, התפתחה מחתרת שנודעה לימים בשם "הארגון הצבאי היהודי".
ארגון המחתרת היה מצויד היטב בנשק ובאנשים בעלי ניסיון צבאי, במשך הזמן הצטרפו גם יחידים וקבוצות שלא היו קשורים לתנועת בית"ר. הארגון התפתח ופעל באופן עצמאי, כמעט ללא מגע עם "הארגון היהודי הלוחם" בגטו ורשה, שאיגד בתוכו את מרבית חברי תנועות הנוער הציוניות. למרות ניסיונות ההידברות, לא הצליחו שני הארגונים להתאחד או לשתף פעולה, והם פעלו בנפרד גם כאשר החל המרד בגטו.
ארגון ז.ז.וו. קיים קשר רציף עם קבוצת המחתרת הפולנית "הצבא הארצי" (Armia Krajowa). הקשר בין שתי קבוצות המחתרת התקיים באמצעות מקשרים שנבחרו על פי חזותם הארית ושליטתם בשפה הפולנית. הקשרים העבירו נשק לתוך הגטו, הוציאו יהודים לצד הארי והעבירו ידיעות מצד לצד.
כסימן היכר בין שני הצדדים השתמשו הקשרים בסיסמאות שהוחלפו מדי שבוע, ונקבעו בתאום עם הידידים הפולנים. אמצעי קשר נוסף וייחודי, שהשתמשו בו, בעיקר במהלך פגישות בהן נכחו מפקדים בדרג גבוה, היו שתי טבעות זהב זהות בתוכן הוטבעה אבן אדומה ונחרטו עליהן סמלים יהודיים מובהקים. המקשרים לא הסתפקו בהצגת הטבעות זה לזה, אלא נדרשו גם להסביר את משמעות הסמלים.
הטבעת שהייתה ברשות "הארגון הצבאי היהודי" אבדה. אולם תאומתה, הטבעת שהייתה ברשות המחתרת הפולנית נשמרה בידי הנריק איוונסקי, שהיה אחד ממפקדי המחתרת הפולנית.
בשנת 1960, איתרה חיה לזר – לשעבר פרטיזנית ביערות וילנה – את איוונסקי בפולין, כאשר אספה מידע על "הארגון הצבאי היהודי". איוונסקי סיפר לה על הטבעת שברשותו אך סרב להיפרד ממנה. לפני מותו, ביקש מחיה וחיים לזר להעביר את הטבעת לישראל ולהציגה.
הנריק איוונסקי הוכר כחסיד אומות העולם.
הטבעת הושאלה ל"יד ושם" על ידי המשפחה, לזכרם של חיים וחיה לזר, מניצולי גטו וילנה, פרטיזנים ולוחמים ביערות רודניקי, אשר הקדישו חייהם לחקר ולתיעוד השואה והגבורה.
אוסף החפצים , מוזיאון יד ושם
השאלת אדי לזר ושרה אוסצקי- לזר, ישראל
