בנובמבר 1938 סיפחה הונגריה חלקים מצ'כוסלובקיה, בהם העיר פילוקובו, העיר בה התגוררו בני משפחת לווי- הוגו, אילונה וילדיהם אלקס, אדית, ג'ון ופרנק. ביושבם באזור תחת שליטה הונגרית, עקבו בני משפחת לווי בדריכות אחר התרחשויות המלחמה, ובשנת 1942 נחרדו מידיעות על גירוש בני המשפחה המורחבת שהתגוררו בצדו הצ'כוסלובקי של הגבול.
בתחילת שנת 1943 החליט הוגו לעבור עם משפחתו לבודפשט, מתוך תקווה ששם יוכלו להיטמע בתוך אוכלוסיית העיר הגדולה. אלקס, הבן הבכור, גויס לפלוגות העבודה ההונגריות, ושאר בני המשפחה עשו כמיטב יכולתם כדי להתפרנס עד לכיבוש הונגריה על ידי הנאצים ב-19 במרץ 1944.
למחרת כניסת הנאצים לבודפשט, ביקש הוגו לרכוש כרטיסי רכבת לכפר הולדתו עבור בני המשפחה, הוא הלך לתחנת הרכבת ולא שב. כעבור מספר ימים הגיע מכתב מהוגו ובו סיפר שנשלח עם כמאתיים איש למחנה קישטרצ'ה. ההתכתבות בין הוגו לבני המשפחה נמשכה עד חודש אפריל 1944 באמצעות מתווך הונגרי שהבריח מכתבים למחנה ומהמחנה החוצה, אולם אז נותק הקשר והשמועות שהגיעו לאוזניהם סיפרו על גירושם של גברים ראשונים מהונגריה לאושוויץ. אילונה חששה לגורל בעלה.
עם הידיעות הראשונות על הקמת גטו בודפשט, החליטו אילונה וילדיה לפנות לדרכים שונות. אדית וג'ון השיגו תעודות הונגריות והתגוררו תחת זהות בדויה. אילונה ופרנק הצעיר עברו לגטו בודפשט. בזכות תושייתו של פרנק השיגו השניים אשרות ונכנסו ל"בית הזכוכית", בית מוגן מחוץ לגטו שהיה תחת חסינות שוויצרית, וכך ניצלו.
לאחר שחרור בודפשט על ידי הצבא האדום, נפגשו אילונה ופרנק עם ג'ון ואדית בביתם שם מצאו בתוכו את רוב רכושם, וכן את סידור התפילה של הוגו. גם אלקס, שהיה בין השורדים המעטים ממחנה מאוטהאוזן, שב לבודפשט והתאחד עם משפחתו. גורלו של האב נותר עלום.
ג'ון ופרנק עלו לארץ בנפרד בעליה בלתי לגלית. שניהם גורשו לקפריסין, אך מפאת גילו הצעיר הורשה פרנק להגיע לארץ עוד לפני מלחמת השחרור. הוא גויס ולחם במלחמת השחרור. ג'ון הגיע לארץ בשנת 1949. אילונה, אלקס, אדית ובעלה היגרו לאוסטרליה. בשנת 1952 החליטו ג'ון ופרנק להצטרף לבני משפחתם, והיגרו אף הם לאוסטרליה.
בזכות מפגש אקראי בקליפורניה בשנת 1991 בין פטר לווי, נכדו של הוגו, וניצול השואה מיאר לווי שהכיר את הוגו במחנה קישטרצ'ה, שמעו בני המשפחה לראשונה על החדשים האחרונים בחייו של הוגו. מיאר הצעיר, שראה בהוגו מנהיג בין האסירים, סיפר כי הוגו נתן סעד נפשי לסובבים אותו. על פי עדותו של מיאר, לאחר הגירוש ממחנה קישטרצ'ה הגיעו האסירים לאושוויץ. על הרציף, סירב הוגו לוותר על החבילה שבידו ובה הטלית שלו והתפילין, והוא הוכה בשל כך למוות על ידי אנשי אס.אס.
אוסף החפצים יד ושם
תרומת פרנק לווי, סידני, אוסטרליה
