מיד לאחר הכיבוש הנאצי החלה במדינות הכבושות רדיפת היהודים על ידי השלטונות אשר כללה השפלות והתעללות ביהודים ובחפצי קדושתם. הרדיפות החלו בהרס בתי כנסת ובחילול ספרי קודש על ידי הנאצים והתרחבו במהרה לפעולות יזומות של ביזה והרס על ידי האוכלוסייה המקומית.
במהרה גילו סוחרים מקומיים כי גווילי ספרי תורה יכולים לשמש כחומר גלם ליצירת תיקים, ארנקים, כלי נגינה ושאר מוצרי עור. ואולם לא היו אלה רק גילויים מקומיים של גזל ספונטני, הנאצים ארגנו בצורה מסודרת מערך תיעוש אשר כלל את הפיכתם של גווילי התורה למוצרים אחרים.
באוסף יד ושם מצוי מכתב מבעל בית חרושת למוצרי נייר אשר קיבל לידיו גווילי ספר תורה מעור. הכותב שולח את המכתב למנהל מפעל לייצור תיקים ופריטי עור בצירוף גוויל ספר תורה לדוגמא. וכך הוא כותב:
"מטה המפלגה העביר לידי כמות גדולה של קלף והוטל עליי לאחסן אותו... מדובר בקלף אמיתי... הקלף אמנם כתוב מצדו האחד, אבל ניסיונות העלו כי ניתן למחוק את הכתב באמצעות שטיפה... אם אתם מעונינים לקנות את הקלף, אבקשכם להודיע לי. נכון לעכשיו יש ברשותי מלאי של כ־600-700 קילוגרם."
אוגסבורג, גרמניה, 13 באוגוסט 1940.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם תרומת מרגרט רוזנטל, ניו יורק , ארה"ב.
באוסף יד ושם מצויים פריטים רבים המעידים על השימוש שנעשה בגווילי התורה המחוללים ובהן, סוליות, כלי נגינה, תיקים, ארנקים וכן ציורים.
תיק, תרומת ד"ר מ. קובלסקי, סן פרנסיסקו, ארה"ב
תוף, תרומת אסתר שפרונג, רמת גן, ישראל
סוליה , תרומת ישעיה טאוב , אלווד , ויקטוריה, אוסטרליה
ארנק, תרומת ד"ר לזלו הרמן, גאורגיני, רומניה
