אליעזר ורוזלי-שושנה יקונט ובניהם אפרים-זאב (נ. 1930) ואריה (נ. 1931) חיו באנטוורפן שבבלגיה. הם התגוררו בסמוך להוריו של אליעזר, ישראל וברתה. אליעזר היה סוכן נוסע של בית החרושת לרהיטים של אביו. המשפחה ניהלה אורח חיים דתי והיתה ציונית. אפרים למד בבית הספר "תחכמוני" והעברית היתה שגורה על פיו. הוריה של שושנה, שמואל ואנה מועד, עלו לארץ ישראל מבלגיה ב-1937.
לאחר שהגרמנים פלשו לבלגיה הסיע אליעזר במכוניתו רבים מבני המשפחה המורחבת דרך צרפת אל שווייץ. הוא חזר לבריסל, לקח את הוריו, אשתו וילדיו, ושב אל גבול שוויץ, אך השוויצרים לא נתנו למשפחה להיכנס והמשפחה נסעה לפריס.
בסתיו 1942 נעצרו בני משפחת יקונט בצרפת. ישראל וברתה נשלחו למחנה דרנסי ובאוקטובר 1942 שולחו אל מותם באושוויץ. אליעזר, שושנה והבנים חזרו לבלגיה והתגוררו בבריסל. באחד הימים נעצר אליעזר על ידי הגרמנים ונשלח למחנה המעצר מאלין (מכלן). שושנה והבנים נשארו בדירה בבריסל. יחד אתם היה גם יצחק מועד, בנו של הנרי-חיים, אחיה של שושנה. הנרי ורעייתו נטלי ברחו עם בנם יצחק לצרפת, אך נתפסו ושולחו בספטמבר 1942 לאושוויץ. יצחק נשלח לבית יתומים בפריס ולאחר זמן הועבר למשפחתה של דודתו, שושנה, בבריסל.
בסיוע המחתרת הבלגית מצאו שושנה, בניה ויצחק מסתור אצל משפחת דובואה, משפחה קתולית אדוקה מהכפר ג'נובל (Genoval) בסביבות בריסל. משפחת דובואה כבר הסתירה את בני הזוג המבוגרים, רבינוביץ, קרובי משפחה של אליעזר. שושנה והבנים שהו במקום כשנה וחצי.
במהלך השהות בג'נובל חגגו פסח כהלכתו ושלושת הבנים הכינו, כל אחד, הגדה של פסח. ההגדה של אפרים מוצגת פה.
במהלך ימי פסח 1944 נסעה מארי גלוון (דובואה) באוטובוס לבריסל כדי להביא מצות למשפחות המסתתרות. בדרכה חזרה לכפר עצרו גרמנים את האוטובוס לבדיקה. מארי הצליחה לחמוק מהאוטובוס ועשתה את שארית הדרך לג'נובל ברגל.
