בשנת 1941, עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לברית המועצות גויס יהודה רובשבסקי מהעיר חרקוב שבאוקראינה לצבא האדום. רובשבסקי נשלח לחזית ושירת כאלחוטן בחיל התותחנים בדיביזיה השנייה. בני משפחתו, אשתו ושני ילדיו, נותרו מאחור פונו לעיר סראטוב וכך ניצלו.
בינואר 1945 הגיעה יחידתו של רובשבסקי לשערי מחנה אושוויץ ולקחה חלק בשחרור המחנה. מאחר ויהודה היה החייל היחיד שדבר אידיש, הוא מונה לטפל בקבוצה של 36 נערות יהודיות בנות 15-16 ניצולות המחנה.
לקראת עזיבת הנערות לרגל העברתן לשיקום, הן תפרו עבור רובשבסקי ארנק שעליו רקומות אותיות ראשי התיבות של שמו. בתוך הארנק שהעניקו לו הנערות היה גם מכתב תודה ובו חתומים שמותיהן.
זמן קצר לאחר הפרידה מהנערות, עזבה גם היחידה של רובשבסקי את מחנה אושוויץ והמשיכה להתקדם עם חזית הצבא האדום. רובשבסקי השתחרר מהצבא בדרגת סמל ראשון מיד לאחר הניצחון ב-1945.
בשנת 2008 נתרם הארנק לאוסף החפצים של יד ושם ועם קבלתו לאוסף נערך תחקיר שמטרתו לאתר את הנשים ששמן רשום במכתב התודה. התחקיר העלה שככל הנראה מדובר בקבוצת נערות שגורשו לאושוויץ מהונגריה או מקרפטורוס, אולם הניסיון לחשוף את זהותן של הנערות, להבין מה עלה בגורלן לאחר המלחמה ולהפגיש אותן מחדש עם המתנה שהעניקו לחייל היהודי מהצבא האדום שדאג להן לאחר השחרור נתקל בקשיים מרובים.
עם השנים והתרחבות אפשרויות הגישה לארכיונים שונים ברחבי העולם התרחב התחקיר. בדיקה מחודשת בארכיון הצלב האדום – העלתה כי אחת הנשים החתומות על המכתב, אולגה קליין, נישאה לאחר המלחמה לברנרד קריזמן ועלתה לישראל בשנת 1965. עוד נמצא כי אולגה התגוררה בחיפה ונפטרה בשנת 1984. באמצעות תחקירי המשך אותרו שלושת בניה של אולגה, והשיחה עמם, אשר הביאה לאימות פרטי התחקיר, עוררה התרגשות גדולה במחלקת החפצים. כעת, לצד דמותו של רובשבסקי נוכל להתוודע לנציגה אחת לפחות מחלקו השני של הסיפור, נציגת קבוצת הנערות הניצולות שהעניקו ברגשות תודה והוקרה שי לחייל שדאג להן בימים הקשים שלאחר השחרור.
ניסיון להתחקות אחר גורלן של שאר הנשים עדיין לא צלח, אך התחקיר נמשך.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
תרומת ולאדילינה רובשבסקי, קרית אונו
