אי"ל - הארגון היהודי הלוחם: ארגון יהודי שהוקם בגטו ורשה ב-28 ביולי 1942 למטרת התנגדות לגירושים ולרצח היהודים במחנות. בתחילה השתייכו אליו חברי תנועות הנוער החלוציות 'השומר הצעיר', 'דרור' ו'עקיבא', ובהמשך הצטרפו אליו תנועות נוער נוספות ובהן תנועת הנוער של ה'בונד' ו'גורדוניה'. למפקד האי''ל המורחב מונה מרדכי אנילביץ'. אחת הפעולות הראשונות של האי''ל הייתה טיהור גטו ורשה ממשתפי פעולה יהודים שסייעו לגרמנים באקציות בגטו. בינואר 1943 התנגדו אנשי האי"ל לניסיונות הנאצים לרכז את היהודים ברחובות הגטו לקראת גירושם לטרבלינקה. באפריל-מאי 1943 עמד הארגון בראש מרד גטו ורשה.
מארק אדלמן - ממפקדי המרד בגטו ורשה. נולד בורשה. היה חבר בתנועת הנוער 'צוקונפט' ('העתיד') של ה'בונד'. היה מפעילי המחתרת מטעם תנועתו בגטו ורשה. בהמשך היה לחבר במוסדות המרכזיים של ה'בונד'. מנובמבר 1942 היה חבר ה'ארגון היהודי הלוחם' (אי"ל) וכעבור זמן קצר היה לנציג תנועתו במטה הארגון. במהלך מרד גטו ורשה היה מפקד איזור ה'מברשתנים'. אדלמן היה עם אחרוני הלוחמים בבונקר המפקדה של הארגון ברחוב מילא 18, ובין העוברים דרך תעלות הביוב לצד הארי ב-10 במאי. באוגוסט 1944 נלחם אדלמן בשורות הפלוגה של האי"ל שהשתתפה במרד ורשה הפולני. אחרי המלחמה פרסם בפולנית וביידיש את חיבורו על השתתפותו של ה'בונד' בהגנה על הגטו בורשה. הוא למד רפואה ועסק בה בפולין, שבה נשאר. מראשית שנות ה-80 היה פעיל בתנועת 'סולידריות'.
בית"רים - קאז'יק מתייחס לאנשי האצ"י - אגוד צבאי יהודי, שהיה ארגון צבאי שני, ליד האי"ל. האצ"י הוקם בגטו ורשה ונטל חלק במרד אפריל 1943. יוזמיו וגרעינו העיקרי היו מאנשי בית"ר והתנועה הרביזיוניסטית.
מלך הסחטנים (שמאלצובניקים) - בכינוי 'מלך הסחטנים' קאז'יק מתייחס לראש אחת מכנופיית הסחטנים שפעלו בורשה ושארבו ליהודים, על-מנת לתפוס אותם ולמוסרם לידי הגסטאפו. על כנופיות אלה, שכונו 'שמאלצובניקים', נמנו שוטרים פולנים, אנשי ארגונים אנטישמיים קיצוניים, סוכנים פולנים של הגסטאפו ושל הקריפו, מבריחים, ספסרים ועוד אנשי עולם תחתון למיניהם. השמאלצובניקים היו עוסקים במלאכה בזויה זו על-מנת לקבל טובות הנאה אישיות, והם המיטו אסון על אלפי יהודים אשר הצליחו להתחמק ולברוח מהגטו.
תעלות הביוב - בספרו 'ובתוכי העבר' מתאר קאז'יק את התנאים עמם נאלצו להתמודד בתעלות הביוב: "תעלת הביוב המרכזית בורשה גובהה כשני מטרים, והשפכים זורמים בזרם אדיר; צריך היה מאמץ כביר להחזיק בצידי התעלות שלא להיסחף בזרם; וקושי נוסף: התעלות הצדדיות הן קטנות ולפעמים צריכים היינו לזחול על גחוננו כדי לעבור בהן. לא היה זה תענוג להתבוסס בצואה, להריח את הריחות, אולם לא היתה לפנינו אפשרות אחרת." שמחה רותם (ראטהייזר), ובתוכי העבר, הוצאת לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1984
יצחק (אנטק) צוקרמן - נולד בוילנה, שם למד בגימנסיה העברית. היה חבר בתנועת הנוער הציונית "החלוץ הצעיר". משנת 1936 נמנה עם חברי מרכז "החלוץ" בורשה ובשנת 1938, עם האיחוד בין "החלוץ הצעיר" ו"פרייהייט" ("דרור"), מונה לאחד משני המזכירים הכלליים של התנועה המאוחדת ועסק בארגון והדרכה בסניפי התנועה ברחבי פולין. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, יצא יחד עם פעילי "החלוץ" מוורשה מזרחה לשטחים שהיו בשליטת ברית המועצות, וארגן את המסגרת התנועתית לפעולה במחתרת. באפריל 1940 עבר לשטח המערבי של פולין, שהיה תחת הכיבוש הגרמני ונהיה לאחד המנהיגים הבולטים של המחתרת היהודית בורשה. יצחק היה בין יוזמי הוצאת העתונות המחתרתית ונמנה עם מארגני סמינרים וכנסים לנוער. כמו כן, ארגן את הגימנסיה של "דרור". במרץ 1942 היה בין מקימי הגוש האנטי פשיסטי, גוף שלא האריך ימים ולא הגיע להשגים ממשיים. עם תחילת גירוש היהודים מוורשה תבע להתחיל בפעילות מלחמתית אקטיבית, אך הצעתו נדחתה. ב- 28 ביולי 1942 השתתף בפגישת היסוד של הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) והיה חבר במטה של האי"ל. בתחילת דצמבר 1942 יצא לקרקוב, שם לקח חלק בפעילות קרבית, נפצע ברגלו וחזר פצוע לורשה. פעל רבות לארגון המרד של ינואר 1943 ובעת המרד פיקד על יחידה קרבית שהתעמתה עם הגרמנים. בתחילת אפריל 1943 עבר לצד הארי וכנציג האי"ל וריכז את הקשרים עם ארגוני המחתרת הפולניים. בימי המרד של אפריל 1943, העביר נשק ללוחמים בגטו. בנפול מרדכי אנילביץ, מפקד המרד, מונה כמפקד האי"ל ולאחר המרד הקדיש את כל מאמציו למציאת מסתור ואמצעי קיום לאלה שהצליחו לצאת מהגטו. יצחק קיים קשרים הדוקים עם ארגונים יהודיים וארגונים מחתרתיים פולניים ובימי המרד הפולני בורשה, בקיץ 1944, עמד בראש יחידת לוחמים יהודיים שהשתתפה בקרבות לצד המתקוממים הפולנים. בתום המלחמה היה אחד מראשי יהדות פולין. פעל רבות למען שארית הפליטה והיה מהפעילים המרכזיים בארגון "הבריחה". בשנת 1947 עלה לארץ ונמנה עם מקימי קיבוץ "לוחמי הגיטאות". היה נשוי לצביה לובטקין.
פנינה גרינשפן - פנינה גרינשפן נולדה בעיירה סמוכה לורשה. בת למשפחה מסורתית וציונית. עם פרוץ המלחמה עזבה עם משפחתה את עיירת הולדתה ועברה לורשה. בגטו ורשה חברה לארגון היהודי הלוחם. פנינה לקחה חלק בהתקוממות האי"ל בגטו ולאחר שהמרד דוכא הצליחה לחמוק דרך תעלות הביוב אל מחוץ לגטו הבוער ולהגיע עם קבוצת חברים מלוחמי הגטו ליערות וישקוב, שם הצטרפה לפרטיזנים. בעת המרד הפולני היתה בורשה ונאסרה על ידי הארמיה קראיובה אך נחלצה מידיהם. לאחר המלחמה נפגשה בורשה עם חברי הארגון היהודי הלוחם ששרדו, ביניהם חיים פרימר, לימים בעלה. יחד עמו הגיעה לארץ בשנת 1945, במסגרת ההעפלה.
שלמה (שלאמק) שוסטר - בימי הכיבוש הגרמני עבר עם משפחתו מעיירת הולדתו לורשה. היה מלוחמי הפלוגה הלוחמת של 'דרור' במחתרת האי"ל. נטל חלק בקרבות המרד באפריל 1943. לאחר שמפקדו נפצע, עבר הפיקוד על הפלוגה לידיו. ב - 8 במאי 1943, במהלך דיכוי המרד, היה בקבוצת הלוחמים שפגש קאז'יק בתעלות הביוב, בדרכם אל הצד הארי. הוא נשלח חזרה לגטו במטרה להוביל את הלוחמים שנותרו בגטו והיה בין הנשארים בתעלת הביוב, לאחר חילוצה של הקבוצה הראשונה. הוא נפל בקרב שנערך בצד הארי בעת היציאה מתעלות הביוב. באפריל 1945 קיבל את עיטור צלב הגבורה ('וירטוטי מיליטארי') דרגה 5, על-ידי המפקד העליון של הצבא הפולני. שלאמק היה חברו הטוב והקרוב ביותר של קאז'יק.
צביה לובטקין - מראשי המחתרת היהודית בפולין וממקימי ה'הארגון היהודי הלוחם' (האי"ל). חברת תנועת הנוער החלוצית 'דרור' ('פרייהייט') ובהמשך פעילה במרכז 'החלוץ'. ב-1939 שימשה צביה כצירה לקונגרס הציוני. בפרוץ המלחמה נקלעה לשטח שכבשו הסובייטים, אך בתחילת 1940 חזרה לורשה שבשלטון הגרמנים כדי ליטול חלק בפעילות תנועתה במחתרת. לובטקין היתה מהדמויות הבולטות במחתרת בפולין, ובאביב 1942 נמנתה עם גרעין מקימי ה'גוש האנטי-פשיסטי', שהיה ההתארגנות הראשונה בגטו ורשה למאבק חמוש עם הגרמנים. ביולי 1942, בימי הגירוש הגדול מורשה, היתה לובטקין ממקימי ה'ארגון היהודי הלוחם', ומאז הקמתו מילאה תפקיד חשוב בעיצוב דמותו ודרכו. היא היתה חברת ה'וועד היהודי 'הלאומי, (Zydowski Komitet Narodowy) , שהיה ההנהגה הפוליטית של ה'ארגון היהודי הלוחם', וכן חברת 'הוועדה המתאמת עם הבונד'. לובטקין נטלה חלק בפעולת ההתנגדות הראשונה של ה'ארגון היהודי הלוחם' בינואר 1943 וכן במרד גטו ורשה באפריל. בימים האחרונים של המרד שהתה בבונקר מפקדת הארגון ברחוב מילא 18 וב-10 במאי עברה עם קבוצת הניצולים דרך תעלות הביוב ל'צד הארי' של העיר. עד סוף המלחמה היתה לובטקין במחתרת ובמחבוא בורשה הפולנית, והיתה חברה בפלוגות אנשי ה'ארגון היהודי הלוחם' במרד ורשה הפולני באוגוסט-אוקטובר 1944. בתום המלחמה פעלה לובטקין בקרב 'שארית הפליטה' והיתה ממארגני ה'בריחה'. ב-1946 עלתה לובטקין לארץ ונמנתה עם גרעין היוזמים והמייסדים של קיבוץ לוחמי הגטאות ו'בית לוחמי הגטאות'. היא מילאה תפקידי ציבור מרכזיים מטעם הקיבוץ המאוחד, והעידה במשפט אייכמן. בעלה של לובטקין היה יצחק (אנטק) צוקרמן.
מילא 18- ארבעה ימים אחרי תחילת המרד בגטו ורשה עברה מפקדת הארגון היהודי הלוחם, בפיקודו של מרדכי אנילביץי, לבונקר שהיה ברחוב מילא 18. הבונקר, שנבנה על-ידי אנשי העולם התחתון, היה גדול מאוד והתחבאו בו כ- 300 אנשים: חבורה מאנשי העולם התחתון, אזרחים והלוחמים. בעלי הבונקר קיבלו את הלוחמים בכבוד רב והקצו להם חדר אחד. המחנק בבונקר היה גדול והאוויר היה דחוס וחם. בימים היו יוצאים אנשי האי"ל לפעילות לחימה נגד הגרמנים ובלילות היו חוזרים אל הבונקר. ב- 8 במאי 1943, התגלה הבונקר על-ידי הגרמנים. הבונקר הופצץ ורוב היושבים בו נרצחו.
