בשנת 1953 חוקקה כנסת ישראל את חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תשי"ג-1953). החוק מעגן בין השאר את תפקידו של יד ושם "לכנס, לחקור ולפרסם את כל העדות על השואה". עם זאת מאמצי תיעוד השואה התחילו הרבה לפני כן. כבר עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ולאורך כל מלחמת העולם השנייה נמצאו מי שתיעדו את האירועים בזמן התרחשותם, פעמים רבות בתנאים קשים ביותר. עם תום המלחמה הוקמו במקומות רבים בעולם מרכזי תיעוד וגביית עדויות: במינכן, בלובלין, בפריז, בברטיסלבה ובמקומות רבים אחרים.

המחלקה לשירותי יעץ ומידע מספקת ייעוץ והדרכה לחוקרים ולקהל הרחב באיתור חומרים ומידע הנוגעים לשואה.

אולם הקריאה בבניין הארכיון והספרייה פתוח לקהל ללא הרשמה מראש. ניתן לקבל בו סיוע ולעיין בחומרים שונים ממגוון מקורות.

מבצע לאומי להצלת פריטים אישיים מתקופת השואה

בבתים של רבים מאתנו מצויים פריטים חשובים המספרים על גורלם של יקירינו – אנשים, משפחות וקהילות. בחלוף השנים, המסמכים, החפצים והתצלומים מתבלים ועלולים ללכת לאיבוד. אנו פונים אליכם – ניצולי שואה, בני משפחה והציבור הרחב – בקריאה לקחת חלק במבצע ההצלה: לחפש בביתכם כל מסמך, תצלום או חפץ, מהשנים שלפני המלחמה, מתקופת השואה ועד השחרור, מהחיים במחנות העקורים ומשנות הקליטה בישראל, ולמסור אותם למשמרת עולם ביד ושם.

הנאצים רצו למחוק את אנושיותם של היהודים, להפכם למספרים, לרצוח אותם ולהכחיד את זכרם. היכל השמות ביד ושם הוא האנדרטה של העם היהודי לזכר כל יהודי שנרצח בשואה – מקום בו מונצחים לדורות שמותיהם של שישה מיליון קורבנות השואה.

עונג שבת, אחד המפעלים המרשימים והייחודיים שיזמו יהודים בימי השואה, היה ארכיון מחתרתי שהוקם והופעל ביוזמת ההיסטוריון ד"ר עמנואל רינגלבלום במטרה לתעד את מציאות החיים תחת הכיבוש הנאצי. 

עורך: צבי בכרך

צוואות, מכתבים ופתקים שנכתבו בגטאות, במחנות מעבר, ברכבות, במחנות ריכוז ובמחנות מוות. המסרים שנכתבו על סף המוות מהווים עדויות אישיות ישירות ואותנטיות, ומשקפים התמודדות עם התלאות והסבל לצד הכעס על המרצחים ועל הסביבה האדישה שעמדה מנגד.

עורך: ישראל גוטמן

מאמרים מתוך הכינוס הבין־לאומי שהתקיים ביד ושם בשנת 2004 על עמנואל רינגלבלום ופועלו, העוסקים ברינגלבלום כאדם פרטי וכאינטלקטואל, הומניסט אוניברסלי, בהשקפת עולמו, בכתביו, בפועלו החברתי ובמפעל העצום שייסד בגטו ורשה – ארכיון "עונג שבת".