המורה המסור
ג'וזף מיניירה (Joseph Migneret)
צרפת
ז'וזף מיניירה עם תלמידיו, 1934
תמונות נוספות
בית הספר היסודי הוספיטלייה סן ג'רבה (Hospitaliers St. Gervais) ממוקם ברחוב קטן הנושא שם זהה בלב רובע מארה (Marais) בפריס. כיום מדובר באיזור אופנתי ותוסס של העיר, אך בזמנו הוא נודע בתור הרובע היהודי (Pletzl), בו התיישבו מהגרים יהודים רבים ממזרח אירופה. בית הספר הוקם במקור בשנת 1846 בתור בית ספר יהודי. את הכיתובים המקוריים בעברית ניתן לראות עד היום על חזיתו. גם לאחר שהפך להיות בית ספר ציבורי בשנת 1880, נותרו רוב התלמידים להיות יהודים. בית הספר לבנים שכן בבניין מספר 6 והבנות למדו בצד השני, במבנה מספר 10.
בצד השני של הרחוב עומד בניין נאה ששימש כשוק ונושא בגאווה את הכתובת "Liberté, egalité, fraternité" (חירות, שוויון, אחווה) – סיסמת המהפכה הצרפתית הידועה שהוטבעה על חזיתותיהם של מבנים ציבוריים שונים על מנת להזכיר לאזרחים את מורשת של המהפכה וערכיה. ההבטחה שנושאת סיסמא זו ודאי נסכה ביטחון וגאווה בהורים שהביאו את ילדיהם אל בית הספר. היו אלו אותם ערכים בדיוק אשר גרמו להם להגר לצרפת בחיפוש אחר חיים טובים יותר להם ולבני משפחותיהם.
165 מתלמידי בית הספר הוספיטלייה סן ג'רבה שולחו לאושוויץ בתקופת השואה וכולם נספו בתאי הגאזים. מיד לאחר המצוד הגדול בפריס ביולי 1942, הופרדו הילדים מהוריהם. כאשר נדרש שילוחם של הילדים למזרח, ביקשו אנשיו של אייכמן בפריז באופן חריג אישור מברלין על מנת לגרש ילדים צעירים לאושוויץ. באשר להוריהם של הילדים לא היה כל היסוס, והם הועמסו על הרכבות הנוסעות מזרחה, בעוד ילדיהם נותרו מאחור במחנות מעצר. חודש מאוחר יותר ניתן האישור המיוחל מברלין, והגרמנים החלו לצרף קבוצות של ילדים לטרנספורטים שבשלב הזה כבר נסעו באופן סדיר לאושוויץ. כתוצאה מכך, נאלצו הילדים, בטרם נרצחו, לעבור את אימי המעצר והגירוש ללא הוריהם לצידם.
ג'וזף מיניירה היה מורה בבית הספר הוספיטלייה סן ג'רבה מאז 1920 וניהל אותו מאז 1937. מעצרם של התלמידים היהודים חיסל למעשה את בית הספר. כאשר שמע על הגירושים ותלמידיו בהווה ובעבר פנו אליו בבקשת עזרה, הוא החליט שהוא אינו יכול עוד לעמוד מהצד ולהזדהות איתם, אלא חייב להתערב ולעזור להם. הוא החל להיות פעיל ברשת מחתרתית שהנפיקה מסמכים מזויפים וסייעה ליהודים במנוסה. הוא עזר לתלמידיו ולבני משפחותיהם בכל דרך אפשרית. משפחה אחת העידה שהוא הסתיר אותם בביתו במשך תקופה ארוכה.
בהתבסס על עדויותיהם של תלמידיו לשעבר, הוכר ג'וזף מיניירה ב-1990 על ידי יד ושם בתור חסיד אומות עולם.
העץ לכבודו של מיניירה ניטע במקום סמלי ביותר – בסמוך לאנדרטת יד לילד. העץ פונה גם לאנדרטה של מחנך דגול נוסף – יאנוש קורצ'אק, הסופר, המחנך והפדגוג היהודי הנודע שבחר לא לנטוש את ילדי בית היתומים אותו ניהל בגטו ורשה והלך איתם אל מותו בטרבלינקה באוגוסט 1942 – אותו זמן שמיניירה החל במלאכת ההצלה שלו.
ביוני 2009, כמעט 20 שנים לאחר שמיניירה הוכר בתור חסיד אומות עולם, התקבל מכתב במחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם מאת שלמה פישר-שנקר מרמת-גן. פישר ביקש, תוך התנצלות על כך שהבקשה הגיעה לאחר שנים כה רבות, להכיר במנהל בית ספרו ג'וזף מיניירה בתור חסיד אומות עולם. כשנאמר לו שמיניירה הוכר כבר בתור חסיד אומות עולם, הוא פרץ בבכי.
