האנדרטה לכבוד לה שמבון-סור-ליניון

האנדרטה לכבוד תושבי הכפר לה שמבון
האנדרטה לכבוד תושבי הכפר לה שמבון

לה שמבון-סור-ליניון הוא כפר פרוטסטנטי במחוז הוט-לואר שבדרום צרפת. במהלך מלחמת העולם השניה, הפך הכפר למקלט לאלפי יהודים שנמלטו מפני הנאצים ומשתפי הפעולה הצרפתים. אנשי שמבון הסתירו בבתיהם יהודים, סיפקו להם מסמכים מזויפים ותלושי מזון ועזרו להם לחצות בבטחה את הגבול לשוויץ. הם פעלו כפרוטסטנטים, שגם הם היו בהיסטוריה מיעוט נרדף בצרפת הקתולית, מתוך הרגשה שזוהי חובתם לעזור ל"שכניהם" בעת צרה, מתוך תחושת הזדהות עם היהודים –  אנשי   הברית הישנה המקודשת לכולם –  ותחת מנהיגותם האיתנה של האב אנדרה טרוקמה ואשתו מגדה.

לאחר המלחמה דחו אנשי שמבון מכל וכל התייחסות אל מעשיהם כמעשי גבורה. הם אמרו: "הדברים היו צריכים להיעשות, ורצה הגורל שאנחנו היינו שם לעשותם. לעזור לאותם אנשים היה המעשה הטבעי ביותר בעולם." לאחר האיסוף והגירוש של יהודים מפריס ביולי 1942, האב טרוקמה נשא דרשה בפני מאמיניו ואמר: "הכנסייה הנוצרית צריכה לרדת על ברכיה ולהתחנן בפני אלוהים למחילה על חוסר התגובה שלה ועל פחדנותה בימים אלו."

בני הכת הקוואקרית מאמריקה וארגונים פרוטסטנטים אחרים סייעו לבני הכפר לה שמבון למצוא מוסדות עבור ילדים שהוריהם גורשו. בראש אחד מפנימיות אלו עמד דניאל טרוקמה, בן-דודו הצעיר של האב טרוקמה. ביוני 1943, הוא ו"ילדיו" נעצרו וגורשו למזרח. דניאל טרוקמה מת במאיידנק.

האב אנדרה טרוקמה ואחיינו דניאל טרוקמה הוכרו על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם. כפתחה של שדרת חסידי אומות העולם נטע עץ לכבודם של אנדרה ומגדה טרוקמה, סמוך לכניסה למוזיאון לתולדות השואה. עץ נוסף נטע לכבודו של דניאל טרוקמה. 30 אנשים נוספים מלה שמבון-סור-ליניון זכו בתואר חסידי אומות העולם. בדרך המובילה לבקעת הקהילות ביד ושם יש גן קטן עם שלט הקדשה לאנשי לה שמבון-סור-ליניון.

העץ לכבודה של המחתרת הדנית

העץ שניטע לכבוד המחתרת הדנית
העץ שניטע לכבוד המחתרת הדנית

סיפור הצלתם של יהודי דנמרק באוקטובר 1943 הוא סיפור יוצא דופן ומיוחד. מצבם של יהודי המדינה לא השתנה כמעט בשנים הראשונות לכיבוש הגרמני, ואולם בסתיו 1943, לאחר שחלה עליה חדה במבצעי המחתרת ובמעשי חבלה כנגד הכובשים הגרמנים, החליט הממשל הגרמני לגרש את 7,800 יהודי דנמרק. השמועה על הגירוש המתוכנן  עברה מפה לאוזן והמחתרת החליטה להוציא אל הפועל מבצע במסגרתו היהודים יוזהרו, יועברו למקומות מסתור ולנמלי דייגים, ומשם יועברו לשוודיה. כתמיכה העממית הרבה שקיבלה המחתרת במסגרת המבצע, כמו גם קרבתה של שוודיה לחופי דנמרק אפשרה למחתרת הדנית להעביר 7,200 יהודים יחד עם כ-700 קרוביהם הלא-יהודים לשוודיה במהלך שלושה שבועות בחודש אוקטובר 1943. 500 יהודים, בעיקר זקנים וחולים שנותרו מאחור, נתפסו ונשלחו אל מחנה טרייזנשטאט.

מבצע ההצלה של המחתרת הדנית הוא יוצא דופן במהותו בשל התמיכה הנרחבת והנחישות של דנים רבים מכל המעמדות – אינטלקטואלים, דייגים, כמרים, שוטרים, רופאים ועובדי כפיים – להציל את היהודים. היה בכך משום התרסה כנגד גרמניה הנאצית וצידוד בערכים דמוקרטיים והומאניים.

על מנת לחלוק כבוד למעשה ההצלה יוצא הדופן הזה ומתוך הבנה שהתקיים כאן מאמץ משותף, נטע בשדרת חסידי אומות העולם עץ לכבודה של המחתרת הדנית. חברים במחתרת הדנית הביעו בפני יד ושם את את הבקשה שלא יכירו במצילים דנים בודדים, אולם מספר דנים, שמעשי ההצלה שלהם היו יוצאי דופן, זכו גם באופן אישי בתואר חסידי אומות העולם.

העץ לזכר השביתה באמסטרדם

העץ שניטע לכבוד השביתה באמסטרדם
העץ שניטע לכבוד השביתה באמסטרדם

בראשית 1941, יזמה התנועה הפרו-נאצית ההולנדית סדרה של פרובוקציות והתנגשויות אלימות בשכונות היהודיות של אמסטרדם. אירועים אלו הובילו למעצרם האלים וגירושם בפברואר 1941 של כמה מאות יהודים לבוכנוואלד ומטהאוזן - דבר אשר זעזע את תשובי אמסטרדם. ב-25 לפברואר 1941, פעילים של המפלגה הקומוניסטית הכריזו על שביתה ובמנשר שפרסמו תבעו שיפור של התנאים הסוציאליים ואת שחרורם של האסירים היהודים. השביתה התפשטה במהירות בקרב כל חלקי האוכלוסיה, אשר ללא קשר לזיקתם למצע הקומוניסטי, השביתו את כל אמצעי התחבורה והשירותים הציבוריים. ביום שלמחרת, התפשטה השביתה לערים מסביב לבירה. הגרמנים, אף שהופתעו מממדיה של השביתה, פעלו נגדה ביד קשה ודכאו אותה לאחר שלושה ימים. הדיכוי הברוטאלי של השביתה פגע אנושות בארגוני ההתנגדות ההולנדים. בעקבות השביתה, הקשיחו הגרמנים את מדיניותם כנגד היהודים.

"שביתת פברואר" היתה הבעה ייחודית ורחבה של מחאה ציבורית לטובת היהודים בתקופת הכיבוש הגרמני. בעת ביקורו של ראש עיריית אמסטרדם ביד ושם ניטע עץ בהר הזיכרון לכבודה של שביתת אמסטרדם.

העץ לכבוד ז'גוטה

העץ שניטע לכבוד מחתרת ז‘גוטה הפולנית
העץ שניטע לכבוד מחתרת ז‘גוטה הפולנית

ז'גוטה, המועצה לעזרת יהודים, פעלה מדצמבר 1942 ועד שחרור פולין. שורשיה היו בועדה הזמנית לעזרת יהודים, שהוקמה על ידי הסופרת זופיה קוסאק-שצ'וקה (Zofia Kossak-Szczucka), וחבריה היו פעילים דמוקרטים וקתולים. בספטמבר 1942, קוסאק-שצ'וקה, שהזדעזה לנוכח גירוש יהודי וורשה לטרבלינקה, פרסמה עלון ובו הביעה מחאה על רצח היהודים. בדצמבר 1942, המועצה הזמנית הפכה לועדה קבועה – ז'גוטה. בעת הקמתה, רוב יהודי פולין כבר נרצחו, אבל פעילי הארגון, תוך סיכון אישי רב, הצליחו לסייע להצלתם של כמה אלפי יהודים, בעיקר ילדים.

ז'גוטה הונהגה במשותף על ידי יהודים ולא-יהודים. על אף שבאו מקשת רחבה של תנועות פוליטיות, חברי הארגון היו מאוחדים סביב המטרה המשותפת להלחם כנגד הפשעים שבוצעו על ידי גרמניה הנאצית. ז'גוטה סיפקה מסמכים מזויפים, ארגנה מקומות מסתור תמכה כספית וסיפקה מזון ותרופות ליהודים שהיו במסתור. אלפי ילדים יהודים הוסתרו בבתים, מנזרים ובתי יתומים. הארגון קבל מימון מממשלת פולין הגולה שישבה בלונדון ומארגונים יהודים, אך סבל ממחסור מתמיד בממון.

בשדרת חסידי אומות העולם נטע עץ לכבודו של ארגון ז'גוטה. למרות מעצרם של חלק מחבריו, המשיך הארגון לתפקד משך תקופה ארוכה וסייע ליהודים בדרכים רבות. כמה מחברי הארגון (אירנה סנדלר, ולדיסלב ברטושבסקי, זופיה קוסאק-שצ'וקה ואחרים) הוכרו כחסידי אומות העולם.