המכון הבין-לאומי לחקר השואה

האנציקלופדיה של הגטאות

+ חיפוש במאגר

אוֹלקוּש (Olkusz)

מקום לפני המלחמה: עיר נפה במחוז קילצה (Kielce), פולין
מקום בזמן המלחמה: שלזיה עילית

ארכיון יד ושם, 8460/23 ארכיון יד ושם, 8460/23
Poland ,Olkusz, שוטרים גרמנים משפילים את רבי משה בן יצחק הגרמן באירועי 'יום רביעי העקוב מדם', 31/07/1940. ארכיון יד ושם, 1541/1 Poland ,Olkusz, שוטרים גרמנים משפילים את רבי משה בן יצחק הגרמן באירועי 'יום רביעי העקוב מדם', 31/07/1940. ארכיון יד ושם, 1541/1

בין מלחמות העולם התגוררו באולקוש כ-2,500 יהודים – כרבע מאוכלוסייתה. היהודים עסקו בתעשייה, במלאכה ובמסחר וקיימו מפעלים נרחבים של עזרה הדדית. בעיר הייתה פעילות ציונית וחלוצית ערה לצד פעילות של אגודת ישראל בתחום הפוליטי והחינוכי. ב-1926 היו שמונה מ-24 החברים במועצת העיר יהודים, ואחד מהם אף נבחר לסגן ראש העיר.
הגרמנים כבשו את אולקוש בספטמבר 1939. יהודים מעטים, בעיקר צעירים, נמלטו מזרחה, לתחום שלטונה של ברית-המועצות. עם כיבוש העיר החלו רדיפות היהודים, ביזה וגיוס לעבודת כפייה. נאסר על היהודים להימצא ברחובות ראשיים, והם חויבו לשאת סרט שרוול לבן שעליו מגן דוד כחול; הסרט הומר לאחר מכן בטלאי צהוב בצורת מגן דוד על החזה ועל הגב. עסקים ודירות פרטיות של יהודים הוחרמו, ועל היהודים הוטל לשלם לגרמנים סכום גבוה בכסף ובזהב. בסתיו 1939 הוקם באולקוש יודנרט. בנובמבר הקים היודנרט מטבח ציבורי לחלוקת ארוחות לנזקקים.
ב-1940 הוקם בסוסנובייץ (Sosnowiec) יודנרט מרכזי ליהודי שלזיה עילית המזרחית – ה"צנטרלה". היודנרט של אולקוש הוכפף לו, וחבריו הוחלפו כנראה. בתחילת 1940 התמנה יהודי מאולקוש, סובול (Sobol) שמו, לנציג הצנטרלה באולקוש, ואפשר שלאחר מכן נתמנה ליושב ראש היודנרט המקומי.
במרס 1940 היו באולקוש כ-3,000 יהודים. יותר משליש מהם נזקקו לתמיכה ממחלקת הסעד של היודנרט, שחילקה חבילות מזון, חלב לילדים וארוחות במטבח הציבורי של היודנרט ומימנה שכר לימוד לילדים בגן ילדים.
ב-31 ביולי 1940 התעללו הגרמנים ביהודי אולקוש – עונש על רצח שוטר גרמני (כנראה בידי אנשי המחתרת הפולנית) – ורצחו שניים מהם.
מתחילת הכיבוש הגרמני גויסו יהודי אולקוש לעבודת כפייה באולקוש ובסביבתה. בתחילה נחטפו מהרחובות, ולאחר מכן הוטל על היודנרט לגייסם. מסתיו 1940 החלו הגרמנים לשלוח יהודים גם למחנות עבודה מרוחקים, בעיקר בשלזיה. באוקטובר 1940 יצאה קבוצה ראשונה של צעירים יהודים מאולקוש, לפי רשימות שהכין היודנרט. רופא יהודי בדק אותם וקבע את כשירותם לעבודה. הם נשלחו לשלושה חודשים, אך לא הוחזרו מעולם. בתחילת נובמבר 1940 ערך היודנרט, בהוראת הצנטרלה, רישום של כל הגברים היהודים בני 18 עד 45. מאז שולחו למחנות העבודה מדי כמה חודשים קבוצות נוספות של עשרות גברים יהודים, ומסוף 1941 – גם נשים. היהודים גויסו למחנות העבודה על-פי הרשימות של היודנרט, אך גם נחטפו מהרחובות או מהבתים. תושבי אולקוש שולחו למחנות שונים.
בינואר-מאי 1941 קיים היודנרט קורסים מקצועיים של שלושה-ארבעה חודשים. יותר מ-50 צעירים למדו בהם אלקטרוניקה, חייטות, כובענות וכו'. ביולי 1941 הוקם בבניין הגימנסיה לשעבר בית חולים ובו 40 מיטות ועבדו בו רופא אחד ושבע אחיות. רוב המאושפזים היו עובדים שחזרו ממחנות עבודה בסביבת אוֹפּוֹלֶה שבשלזיה.
בספטמבר 1941, בהתראה של ימים מספר, הועברו יהודי אולקוש לגטו בפרוור העיר. היודנרט דאג להכין דירות מגורים בגטו המיועד. הגרמנים הרשו ליהודים לקחת את כל רכושם, והיודנרט שכר לצורך זה עגלות רתומות לסוסים. המעבר לגטו נמשך כעשרה ימים, ופיקחו עליו שוטרים גרמנים מבנדז'ין (Bedzin) ומסוסנובייץ ושוטרים יהודים. הגטו לא היה מגודר, אך נאסר על יושביו לצאת ממנו בלי ליווי של שוטר יהודי. הצפיפות הייתה גדולה, מנות המזון היו זעומות, וקניית מזון מפולנים נאסרה. היודנרט פתח בגטו חנויות ירקות ודאג לסיוע לנזקקים, ובכל זאת סבלו משפחות רבות מרעב. ההברחות נפסקו אחרי 2 במרס 1942, לאחר ששלושה יהודים שהואשמו בהברחת מזון הוצאו להורג לעיני כל.
ב-10 ביוני 1942 בבוקר נעשתה באולקוש אקציה. אנשי שירות הסדר היהודי הוציאו מהבתים את הזקנים והחולים וריכזו אותם במטבח הציבורי בגטו. בתחילה הודיעו הגרמנים שבכוונתם לגרש כעשירית מיהודי העיר, וברשימות שהכין היודנרט נכללו רק החלשים ביותר. ב-11 ביוני 1942 בבוקר כיתרו גרמנים את הגטו וריכזו את כל תושביו. ב-12 ביוני 1942 נעשתה בגטו סלקציה בהשתתפותו של משה מרין (Merin), ראש הצנטרלה. כמה מאות יהודים כשירים לעבודה הופרדו ושולחו למחנות עבודה. חולים וחלשים הועברו לבניין אחר, והנותרים הוחזקו בבניין הגימנסיה המקומית.
ב-13 ביוני 1942 יצא טרנספורט ראשון של יהודים מאולקוש ומיישובים אחרים בסביבה לאושוויץ. ב-15 ביוני 1942 גורשו לאושוויץ שאר היהודים שהוחזקו בבניין הגימנסיה, למעט 300-200 "מיוחסים" שהועברו למחנה מעבר בסוסנובייץ; עם אלה נמנו חברי היודנרט ושירות הסדר היהודי עם בני משפחותיהם, עובדי בית החולים היהודי ועובדיו של "שופ רוסנר", סניף של בית מלאכה גדול שהקים בבנדז'ין תעשיין ששמו רוסנר (Rossner).
15 יהודים הוחזרו לאולקוש לאיסוף רכוש המגורשים, וכעבור ימים אחדים הועברו לסוסנובייץ. עשרה יהודים אחרים הוסיפו לעבוד בבית החרושת באולקוש עד שגורשו למחנה עבודה ב-1943.

  • Facebook
  • YouTube
  • Twitter
  • Instagram
  • Pinterest
  • Blog