שברי זיכרון: הפנים מאחורי המסמכים, החפצים והתצלומים

הנושא המרכזי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"א

ד"ר רוברט רוזט

"את הסידור הזה רכשתי באושוויץ תמורת חלק ממנת הלחם היומית שלי. עם הסידור הזה עברתי את כל מסע הייסורים במחנות המוות והריכוז בגרמניה. את הסידור הזה אני תורם היום ליד ושם – למזכרת לדורות הבאים".
ניצול השואה צבי קופולוביץ'

בשואה נופץ יקום שלם, ורסיסיו התפזרו לכל עבר. השברים המפוזרים שונים במאוד זה מזה בממדיהם, בצורותיהם ובמרקמם – מתעודות ועד יומנים, מעדויות ועד חפצים, מתצלומים ועד יצירות אמנות. אף שהתפזרו לכיוונים רבים כל כך, עדיין אפשר למצוא עוד ועוד שברים במקומות רבים – ארכיונים ממשלתיים ופרטיים, ספריות ואפילו עליות גג ומרתפים של משפחות שעברו את תופת השואה.

כל רסיס כזה חושף סיפור אישי מיוחד העובר כחוט השני מהסוף להתחלה. חוטי המידע נשזרים זה בזה ורוקמים מארג עשיר ורחב ידיים של סיפור רב-פנים הפרוש על פני הזמן והמרחב. כך עולה בידינו לצרף מחדש את שברי העולם היהודי המנופץ ולשחזר ככל האפשר את האירועים אשר הולידו הרס ואת החיים בצל האסון. משימתו היסודית של יד ושם היא לאסוף שברים רבים ככל האפשר.

מאז היווסדו יד ושם שואף לאסוף את כל מקורות המידע הקיימים בנושא השואה ואשר חושפים, כל אחד באורו המיוחד, את ששת מיליוני היהודים שנרצחו ואת המיליונים שנרדפו והיו לקרבנות בשואה. בה בעת עדיין יש שברים נסתרים שנעולים בזיכרונם של מי שהיו שם ושעדיין ממתינים לחשיפה באמצעות מילים או אמנות.

עכשיו, יותר מבכל זמן, כשדור הניצולים הולך ומתמעט, יש להמשיך במאמצים לאסוף את השברים ולחברם להקשרם ההיסטורי. הטכנולוגיות של המאה ה-21 – האינטרנט, המחשוב ושיתוף המידע הגלובלי – נוטעים בנו את התקווה שאכן נצליח להרחיב ולהעשיר את תמונת האירועים של השואה.

70 שנים לאחר ראשיתה של ההשמדה ההמונית והשיטתית של היהודים במסגרת "הפתרון הסופי", חשוב שאותו מארג עשיר והתובנות שנולדות ממנו יעמדו תמיד לנגד עינינו.

יד ושם ממשיך ללא הרף – באמצעות תערוכותיו המקוונות והמוצגות, פרסומיו ומחקריו ותכניותיו החינוכיות – לעשות כל שביכולתו כדי לספר לעולם את סיפור השואה, על שורשיה ההיסטוריים ותוצאותיה, וללמד כיצד ומדוע היא תקֵפה לכל בני האדם. ככל שנעמיק את ידיעותינו על השואה ונזכור אותה, כך יגברו הסיכויים שהעולם שאנו חיים בו יהיה חף מדעות קדומות, משנאה ומפשעים נגד האנושות. 

הכותב הוא מנהל הספריות ביד ושם.