התגבשות הרעיון של "פתרון סופי לבעית היהודים"

כבר בתקופה שקדמה לפרוץ המלחמה התבטאו דוברים נאצים בדבר האפשרות להשמדת יהודי אירופה. ההתבטאות המפורסמת ביותר בעניין הייתה זו של היטלר ב- 30 בינואר 1939. לאחר כיבוש פולין ב-1939 הועלו רעיונות קונקרטיים יותר כמו ריכוז יהודי אירופה ב"שמורה" מיוחדת באיזור ניסקו שבעיר לובלין או לחילופין גירוש המוני שלהם לאי מדגסקר שבמזרח אפריקה. ריכוז היהודים בגטאות נתפש מראשיתו כפתרון ביניים בלבד. היעדר אפשרויות למימוש רעיונות מסוג זה והידרדרות מצב המלחמה הביאו לראשית הרציחות ההמוניות של היהודים שהפכו עם הזמן ליותר שיטתיות. היזמה לרצח כולל של יהודי אירופה הגיעה לגיבוש רעיוני בשלהי 1941 – גירוש יהודים מגרמניה למזרח (החל מאוקטובר 1941), התחלת בניית מחנה המוות בלז'ץ (נובמבר 1941) ראשית רצח היהודים בחלמנו (דצמבר 1941) ותיאום הבירוקרטיה של הרצח בוועידת ואנזה (ינואר 1942).

בנושא זה קיימים במערכת המקורות הבאים: