האנטישמיות לדורותיה ולסוגיה

לפני העידן המודרני התרכזה שנאת היהודים בעיקר סביב המתח הדתי בין יהדות לנצרות. כמיעוט הדתי הבולט ביותר באירופה הנוצרית סבלו היהודים בעיקר בתקופות של עלייה ברגש הדתי, כמו בימי מסעי הצלב. מעבר לכך, עצם הלגיטימיות של ישיבת היהודים לא הייתה מובנת מאליה והם נזקקו להיתרים מיוחד, בעלי אופי ארעי במהותם, כדי לחיות בתחומי שלטונה של הנצרות. גם דחיקתם של היהודים למקצועות מסוימים בלבד (עסקי כספים למיניהם) הולידה לא פעם עויינות כלפיהם עוינות על רקע כלכלי זה.

בראשית התקופה המודרנית נדמה היה לעיתים ששנאת היהודים תיעלם בהדרגה בזכות ההשכלה והאמונה בסובלנות, ואמנם כך היה באופן חלקי. עם זאת, בהדרגה נוצר גם גלגול חדש של שנאת יהודים בעלת פנים חדשות. בשלהי המאה התשע־עשרה החלה שנאת היהודים לשמש בכמה ארצות באירופה ככלי להתארגנות פוליטית (1879) ומפלגתית והתגבשה מחדש בדפוסים אידאולוגיים מודרניים יותר. אז גם הומצא המונח אנטישמיות.

בנושא זה קיימים במערכת המקורות הבאים: