המחנות הנאציים

כבר בחודשי שלטונם הראשונים החלו הנאצים בהקמת מחנות ריכוז ובהפעלתם ככלי לדיכוי מתנגדים פוליטיים וסקטורים חברתיים שנתפסו כבלתי רצויים. מחנות אלו, שהיו בתחילה "פראיים", קיבלו עד מהרה גושפנקה חוקית מהמשטר. המחנות הפכו להיות חלק מרכזי במערכת הס.ס., הם מיסדו את הברוטליות של המשטר עד כדי הפיכת המלקות ואפילו עונש מוות לשגרה. בהדרגה החלו המחנות לשמש גם ככלים לניצול כלכלי של האסירים באמצעות עבודת כפייה. משנת 1936 ואילך ובעיקר לקראת פרוץ מלחמת העולם השנייה גדל מספר האסירים במחנות והחל מעצרם של בני קבוצות חברתיות נוספות. בעקבות אירועי פוגרום "ליל הבדולח" החל לראשונה במעצר המוני של יהודים אך ורק בשל יהדותם – יותר משלושים אלף.

עם פרוץ המלחמה התפשטו מחנות הריכוז גם לשטחי הכיבוש הגרמנים והם הפכו למכשיר מרכזי להטלת אימה על האוכלוסיות הנכבשות. מאות אלפי אסירים מכל רחבי אירופה נכלאו ברשת מסועפת שכללה מאות מחנות מסוגים שונים, ונוצלו לצורכי כלכלת המלחמה הגרמנית. תנאי החיים במחנות היו קשים ביותר והמוני אסירים מצאו בהם את מותם כתוצאה מהרעבה, עבודת פרך והתעללות. המחנות שימשו את הנאצים גם לניהול מדיניות הגזע שלהם בארצות הכבושות, בין אסירי המחנות הונהגה היררכיה על פי גזעם כשהגזעים הקרובים יותר ל"ארים" זכו ליחס טוב יותר. מערכת המחנות של הרייך השלישי הגיעה לשיאה בתשלובת המחנות של אושוויץ ששימש כמחנה ריכוז לפולנים ולבני לאומים רבים ואף כמחנה השמדה שבו נרצחו יותר ממיליון יהודים.

השער כולל מקורות העוסקים בתהליך הקמת מערכת מחנות הריכוז הנאצים והתפתחותה, ובחייהם של האסירים במחנות.

למבחר מקורות בסיסיים בנושא זה, לחץ כאן 

בנושא זה קיימים במערכת המקורות הבאים: