פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש שטחים נרחבים בהם חיו מיליוני יהודים על ידי הצבא הגרמני, הביאו לתפנית טרגית בגורלם של יהודי אירופה. כשני מיליון יהודים שחיו בשטחי פולין עליהם השתלטו הגרמנים בספטמבר 1939, נחשפו לאלימות, השפלה, נישול וחטיפות שרירותיות לעבודה. אלפים מביניהם נרצחו כבר בחודשי הכיבוש הראשונים.
תכף לאחר כניסתם של הגרמנים הוחל בהקמת יודנרטים (מועצות יהודים) שהיו כלי לבידול היהודים מהחברה הכללית, להשתלטות על הקולקטיב היהודי ולביצוע המדיניות כלפיו. היודנראטים היו אחראים למילוי דרישות הגרמנים ודאגו לעניינים יהודיים פנימיים נוספים.
חודשים אחדים לאחר הכיבוש החלו הגרמנים בסגירת היהודים ברובעי מגורים מיוחדים במקומות יישובם – גטאות, שבמסגרתם הפכו היודנראטים לאחראים גם לעניינים המוניציפליים. הדחיקה לגטו הביאה לא רק לניתוק כמעט מוחלט של היהודים מסביבתם, אלא גם לתנאי חיים קשים ביותר בשל הצפיפות, ההרעבה ועבודות הכפייה שגרמו במהלך קיומם של הגטאות למותם של מאות אלפי יהודים. הייתה זו ראשיתו של הרצח ההמוני של יהודי אירופה.
לאחר גל הרציחות ההמוניות של יהודי מזרח פולין וברית המועצות, שהחל לאחר פלישת הגרמנים ביוני 1941, נדחקו באזורים אלה הנותרים מביניהם לגטאות. יהודים אלה, כמו גם אחיהם בגטאות מערב ומרכז פולין, חיו תחת צל הידיעות על מעשי הרצח ההמוניים של הנאצים, עד שגורשו גם הם למחנות המוות הנאצים.
גם בשאר חלקי אירופה הכבושה נחשפו היהודים למדיניות של אפליה, השפלה ובידוד. כמו במזרח אירופה, סומנו גם הם באות קלון – "כוכב היהודים" (המכונה לעתים "הטלאי הצהוב") ונקלעו גם הם למצוקה קיומית קשה, אם כי בנסיבות שונות.
השער כולל מקורות העוסקים בחיי היהודים תחת שלטון הכיבוש הנאצי בארצות אירופה השונות מפרוץ מלחמת העולם השנייה ועד לגירושם למחנות המוות. דפוס החיים המרכזי של מרבית היהודים במזרח אירופה בתקופה זו היה הגטו, כפי שעוצב בפולין. גם במקומות בהם לא היו גטאות התאפיינו חיי היהודים בבידוד חברתי וכלכלי מסביבתם.
בנושא זה קיימים במערכת המקורות הבאים:
