העולם והשואה

עלייתם של הנאצים לשלטון התקבלה על־ידי מדינות המערב והעולם בכלל בחששות מסוימים. בהדרגה הוענקה למשטר החדש מידה מסוימת של לגיטימציה שהגיעה לשיאה בהשתתפות הבינלאומית באולימפיאדה שנערכה בברלין בקיץ 1936, אף כי היו ניסיונות להביא לביטול האולימפיאדה. ידיעות רבות על הפגיעה בזכויות יהודי גרמניה ואח"כ יהודי אוסטריה, בידודם ונישולם מרכושם, הגיעו לעולם החופשי בשנות השלושים, אך עוררו מחאות קלושות בלבד. מרבית ארצות העולם אף סגרו את שעריהן בפני יהודים שביקשו לעזוב את גרמניה.

במהלך המלחמה עמדו הבעיות הצבאיות בראש סדר היום של המדינות הלוחמות בנאצים, מה שהביא לכך שהמידע שהגיע על הפגיעות והרצח ביהודים נדחק לשוליים. המידע שהועבר על המתרחש בגטאות ובמחנות המוות, לעתים תוך סיכון חיים של מעבירי המידע, התקבל לעתים בחוסר אמון ובכל מקרה לא הצליח לעלות לראש סדר היום. התפיסה המקובלת הייתה שהדרך הטובה ביותר להפסיק את עוולות המשטר הנאצי היא הניצחון במלחמה. יתרה מזאת, גורמים בינלאומיים בעלי השפעה כמו הכנסייה הקתולית נמנעו בדרך כלל מלנקוט צעדי מחאה חד משמעיים נגד גרמניה הנאצית. גם כאשר התבררו ממדי הרצח שהתרחש במחנה ההשמדה אושוויץ נמנעו בעלות הברית מהפצצתו. עם זאת, היו מקרים שבהם התערבות דיפלומטית של מדינות העולם, בראש ובראשונה ארצות הברית, הביאה למניעת רציחתם של יהודים רבים, כפי שאירע ברומניה ובהונגריה.

השער כולל מקורות בנושא יחסה של הקהילה הבינלאומית וכן של יהדות העולם, לגרמניה הנאצית ולפגיעותיה ביהודים בשנות השלושים והארבעים וכן ביחסם לניצולי השואה.

למבחר מקורות בסיסיים בנושא זה, לחץ כאן 

בנושא זה קיימים במערכת המקורות הבאים: