אנטישמיות וגזענות

שנאת ישראל הייתה אחת התופעות שליוו את הקיום היהודי באירופה הנוצרית מראשיתו. מלכתחילה היו היהודים באירופה מיעוט השונה מהרוב הנוצרי באופן בולט באמונתו, תרבותו ואורח חייו. יחסה של הסביבה הנוצרית באירופה אל היהודים היה תמיד רב־גוני ולא התאפיין רק בשנאה. לא פעם התפתחו גם יחסי שכנות טובים ובמקרים מסוימים אפילו סולידריות, אך במרחב הנוצרי פעלו תמיד כוחות וזרמים שדחפו לכיוון השלילי והסתמכו על העמדות הבסיסיות של הנצרות בנוגע ליהדות.

גם בעידן המודרני, שבו עלתה על הפרק סוגיית השתלבותם של היהודים בסביבה, המשיכו רוב בני החברה הנוצרית לראות בהם שונים. החל משלהי המאה התשע-עשרה החלה שנאת היהודים להתגבש כחלק מתפישות עולם כוללות יותר, שהבולטות ביניהן הייתה הגזענות. הגזענות התיימרה להציג באופן מדעי את בני האדם כמחולקים מלידתם לגזעים שונים ונטתה לייחס לכל גזע איכויות ותכונות מוסריות (חריצות מול עצלות, בנייה מול הרס ועוד) שאינן ניתנות לשינוי. הגזענות המדעית אף דיברה על היררכיה של גזעים. השילוב בין שנאת היהודים לגזענות הוליד את המושג המודרני "אנטישמיות" שאומץ בהמשך כביטוי מקובל לשנאת יהודים בכלל. האנטישמיות הגיעה לשיאה באידאולוגיה הנאצית שתארה את ההיסטוריה האנושית כמאבק בין גזעים בו נועד הגזע ה"ארי" לכבוש את מקומו כגזע האדונים, לשעבד גזעים נחותים ולהילחם ביהודים שהוגדרו על ידי הנאצים כבני אנטי גזע מזיק המסכן את שלום העולם. אידאולוגיה זו הפכה להיות מניע מרכזי לתהליך שהביא לרצח יהודי אירופה.

השער כולל מקורות בנושא שנאת היהודים באירופה הנוצרית והמודרנית לדורותיה, ובנושא תורת הגזע המודרנית והנאצית.

למבחר מקורות בסיסיים בנושא זה, לחץ כאן 

בנושא זה קיימים במערכת המקורות הבאים: