השואה

יישום הפתרון הסופי

מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו

בירקנאו, פולין, 27 במאי 1944 – סלקציה על הרמפה בירקנאו, פולין, 27 במאי 1944 – סלקציה על הרמפה
גלריית תמונות

רודולף הס, מפקדו של מחנה אושוויץ-בירקנאו, סיפר באוטוביוגרפיה שלו שבשנת 1941 (אין הוא מציין מועד מדויק) הוא נקרא לברלין והימלר מסר לו שהיטלר פקד לפתור סופית את "שאלת היהודים", וכי על אנשי הס"ס להוציא את הפקודה אל הפועל. "נקודות ההשמדה הקיימות במזרח אינן מתאימות לפעולה בקנה מידה גדול ולטווח ארוך. הועדתי למטרה הזאת את אושוויץ", אמר הימלר.

מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו היה הגדול מבין מחנות הריכוז וההשמדה שהוקמו על אדמת פולין והוא שימש מחנה עבודה וריכוז ובמקביל היה מחנה מוות. אושוויץ-בירקנאו נבחר להיות המחנה המרכזי לביצוע מלאכת ההשמדה של העם היהודי ונבנו בו כמה תאי גזים ומשרפות. ההשמדה בוצעה באמצעות גז ציקלון B שנוסה לפני כן על שבויי מלחמה סובייטיים.

באוקטובר 1941 הוקם מחנה נוסף – בירקנאו (אושוויץ II) במרחק שלושה קילומטרים מאושוויץ, ובמרס 1942 החלו פעולות ההשמדה במחנה החדש. היו בו ארבעה תאי גזים ועד נובמבר 1944 היה המחנה "בית חרושת" לרצח המוני וקלט טרנספורטים מכל רחבי אירופה. רוב המובאים היו יהודים, והם נשלחו מיד אל תאי הגזים. רק חלק קטן מן הבאים עברו את הסלקציה ונבחרו לעבודות כפייה במחנה עצמו ובמפעלי חימוש שהיו ממוקמים במחנות הלוויין. חלק מהבאים שימשו שפני ניסיון בניסויים ה"רפואיים" של ד"ר מנגלה וצוותו.
באביב ובקיץ 1944, כשהובאו יהודי הונגריה ויהודי גטו לודז' אל המחנה, הוגבר קצב ההשמדה.

מהלך הסלקציה וההמתה היה מתוכנן ומאורגן היטב. כשעצרה הרכבת לצד הרציף הורדו ממנה הקרבנות וחפציהם רוכזו במספר צריפים באזור שכונה "קנדה". המובאים הועמדו בשני טורים – טור גברים ונערים וטור נשים וילדים – ורופאים של הס"ס ביצעו את הסלקציה. המיון נקבע על-פי מראה האסירים וגורלם הוכרע באקראי: לעבודת כפייה או למוות. הנידונים למוות נדרשו להתפשט לפני כניסתם לתאים והאמינו שהם נשלחים לחיטוי. בהיכנסם ננעלו הדלתות והוחל בהזרמת הגז. לאחר שהומתו נעקרו שיני הזהב מפיהם ושערן של הנשים נגזז בידי אנשי הזונדרקומנדו – קבוצת היהודים שאולצו לעבוד במשרפות. הגופות הובלו לשרפה בתנורי המשרפות, העצמות נטחנו ואפר הקרבנות פוזר בשדות.

כל יום טמן בחובו סכנת חיים, משום שבקרב האסירים שהוצבו לעבודה נערכו סלקציות נוספות במסדרים שהתקיימו כמה פעמים ביום. החלשים והחולים הוצאו אל מחוץ לשורה ונשלחו אל תאי הגזים. במחנה שרר משטר נוקשה שהיה מבוסס על מערכת ענישה ועינויים ורק מעטים הצליחו לשרוד. באושוויץ-בירקנאו נרצחו יותר מ-1,100,000 יהודים, 70,000 פולנים, 25,000 רומה וסינטי (צוענים), כ-15,000 שבויי מלחמה סובייטים ועוד בני ארצות שונות.