|  הודעות לעיתונות  |  צור קשר  |  חנות מקוונת
לחיות בכבוד ולמות בכבוד
יד ושם "לחיות בכבוד ולמות בכבוד"

הצלת יהודים בידי יהודים

הרב מיכאל דב וייסמנדל, רב ישיבת ניטרה ומראשי "קבוצת העבודה" בסלובקיה, שהיה ממובילי הנסיונות להציל את יהודי סלובקיה ולעצור את הגירושים למחנות ההשמדה גיזי פליישמן, מראשי ארגון ויצ"ו בסלובקיה ומראשי "קבוצת העבודה" בסלובקיה שהייתה ממובילי הנסיונות להציל את יהודי סלובקיה ולעצור את הגירושים למחנות ההשמדה אלכסנדר בוגן, צייר ומפקד יחידת פרטיזנים ביערות שבאזור וילנה, ליטא. הוא הבריח יהודים מהגטו ליערות, אימן אותם ללחימה והוביל אותם לפעולות נגד הגרמנים פרטיזנים שומרים על שדה התעופה ביער נליבוקי, יולי 1944. בין הפרטיזנים היו כאלה שהצילו יהודים מגטאות והגנו עליהם ביערות מפני הגרמנים אנמאס, 18/08/1944, תצלום קבוצתי של ילדים שניצלו בזכות מריאן כהן ומילה ראסין מילה ראסין פיקדה מקיץ 1943 על קבוצת מחתרת של תנועת הנוער הציוני בסנט ז'רווה שבאזור הכיבוש האיטלקי בצרפת. היא סייעה למאות משפחות שברחו לאזור וכן הבריחה ילדים לשווייץ. היא נתפסה בעת פעילות זו ב-21 באוקטובר 1943, נכלאה ועונתה. לאחר מכן הועברה למחנה רוונסבריק ומשם למאוטהאוזן, שם נהרגה בעת הפצצה של בעלות הברית מריאן כהן נתפסה ביוני 1944 בעת שהבריחה קבוצת ילדים מצרפת לשוויץ. היא עונתה, אך לא גילתה את שמות שולחיה. ביולי 1944 הוצאה מריאן להורג בידי אנשי מיליציה צרפתים. הילדים ניצלו ב-19 באפריל 1943 איים יורה ז'ורז' ליפשיץ, רופא יהודי צעיר, על נהג הקטר של רכבת גירוש ואילץ אותו לעצור את הרכבת. היה זה טרנספורט מספר 20, שיצא ממחנה המעבר מכלן שבבלגיה לאושוויץ-בירקנאו, ובו 1,631 יהודים. מטרנספורט זה נמלטו 231 יהודים. 23 מהם נספו מיריות שומרי הרכבת. הייתה זאת ההתקפה היחידה על רכבת גירוש בתקופת המלחמה. בשנת 1944 נעצרו ליפשיץ וחבריו להתקפה, ז'אן פרנקלמון ורובר מייסטריו. ז'אן ורובר שרדו את המחנות. יורה ליפשיץ נשפט והוצא להורג בפברואר 1944 בברנדונק שבבלגיה מאי 1944 – חברים במחנה המשפחות של ביילסקי ביער נליבוקי נתן קסוטו, רב הקהילה היהודית בפירנצה, הקים קבוצה שסייעה לפליטים יהודים בכסף, בתעודות מזויפות ובמקומות מסתור. הרשת שהקים הצילה מאות יהודים בתקופת הכיבוש הגרמני. קסוטו גורש לאושוויץ וככל הנראה נרצח במהלך צעדת המוות, בינואר 1945

יהודים מצילים יהודים בעתות צרה ומצוקה – היש דבר פשוט וטבעי מזה? האם לא היינו מצפים בראש ובראשונה לעזרה בזמן סכנה ואסון מבני עמנו? לכאורה, מקרי הצלה שנעשו בידי יהודים למען יהודים אינם ראויים להבלטה מיוחדת, כיוון שהם נראים לנו טבעיים, מעשים שבשגרה. לכאורה – כשיהודי מצוי בסכנת-חיים, הוא יכול לסמוך על עזרת היהודים הקרובים לו בזמן ובמקום.

אלא שבחינה מעמיקה יותר של מקרי ההצלה שנעשו בידי יהודים בימי השואה מגלה, כי הדברים אינם כה פשוטים, וכי כל מעשה הצלה של יהודים בידי יהודים – וכאלה היו רבים – לא היה מובן מאליו. כמו בתחומים רבים אחרים גם במקרה זה ערערה השואה את המוסכמות החברתיות, הערכים ומערכות היחסים מן היסוד. היא הביאה להתרופפות מסוימת של קשרי הסולידריות בתוך החברה היהודית. במציאות שבה כל יהודי היה נתון לרדיפה ולסכנת השמדה מעצם היותו יהודי, היה יצר ההישרדות והקיום האינסטינקטיבי לדומיננטי. בד בבד גרמה סכנת ההכחדה של היהודים להעצמה של תודעת שותפות הגורל היהודי. העובדה שעל כולם איימה ההשמדה העמיקה לעיתים את הרצון והמחויבות לסייע לזולת.

בחינת מעשי ההצלה של יהודים על ידי יהודים יכולה ללמד הן על ייחודה של החברה היהודית שנמצאה בשעות האיומות ביותר בתולדותיה, והן על היהודים כחברה אנושית המכילה בתוכה, גם במציאות קיצונית באכזריותה, את מגוון היחסים והערכים האנושיים שלא חדלים מלהתקיים גם בעת כזו.

הסיפורים שלפנינו מציגים קשת רחבה של דרכי הצלה יהודית ומאפשרים מבט נוסף על מורכבות החיים היהודיים בשואה.