"עוד נשוב וניפגש"

מכתבים אחרונים מהשואה: 1941

מבוא

"אתה חייב להיות חזק וסבלני. יום אחד יבוא סוף גם לזה... אני כותבת זאת רק למקרה שלא אנצל, אבל יש לי הרגשה שנשוב להתראות".

כך כתבה רגינה קנדט בשנת 1941 במכתבה האחרון אל בעלה מקסימיליאן ובנה רודי לפני שגורשה מבלגרד אל מותה יחד עם נכדה סשה וכלתה אוה.

למן עליית הנאצים לשלטון בגרמניה נרדפו יהודים באכזריות. מה שהחל כמסע של שלילת זכויות, נישול, הרעבה, התעללות והשפלה הפך מיוני 1941 למסע השמדה מתוכנן, שיטתי וטוטלי, במהלכו נרצחו עד סוף המלחמה כשישה מיליון יהודים.

בארכיון יד ושם מצויים אלפי מכתבים אישיים מתקופת השואה אותם שלחו יהודים - מבוגרים וילדים - אל בני משפחה וחברים מבתיהם, מגטאות וממחנות, במנוסה, במסתור ובנדודים.

בתערוכה שלפניכם תשעה מכתבים אחרונים, בהם אחד שהגיע ליעדו שנים אחרי שנכתב. זו תערוכה ראשונה בסדרת תערוכת מקוונות של מכתבים אחרונים שכל כותביהם נספו בשואה.

מכתבים אחרונים מהשואה: 1941

המכתבים המופיעים בתערוכה זו נשלחו מפולין, לטביה, צרפת, אוסטריה, אוקראינה, יוגוסלוויה ורומניה. חלק מהמכתבים נשלחו אל מחוץ לאירופה וכך שרדו. כל מכתב, אגרת וגלויה חושפים בפנינו את עולמם הפנימי ואת גורלם של יהודים בשואה. אצל רבים ממקבלי המכתבים היתה זו דרישת שלום אחרונה מהבית והמשפחה שהותירו מאחור. הפרידה ממכתבים אלה היתה קשה; אלה מסריהם האחרונים של היקרים להם מכל, אותם תרמו ליד ושם למשמרת עולם.

מכתבים

18 בינואר 1941

מאריאמפיל

"חבל שאינני יכול להיות אתך עכשיו - שוב את נוסעת לעולם הגדול בלעדיי ".


עוד...

3 באפריל 1941

ריגה

מכתב תודה מזלמן בן התשע


עוד...

23 במאי 1941

סטנוב

"אמא ואבא יקרים... גם אני מנשק את שניכם חזק חזק"


עוד...

9 באוקטובר 1941

גטו קישינב

"פעם, לו רק פעם אחת, לזכות לראותכם שוב, ואז - שיקרה הגרוע ביותר."


עוד...

29 באוגוסט 1941

מאוטהאוזן

"אם זו תהיה בת, קראי לה רחל"


עוד...

1941

גטו קונסקיה

"אמא אהובה שלי... רוצה לראות אותך"


עוד...

סתיו 1941

גטו ורשה

"לגעגועינו אין גבול".


עוד...

20 בנובמבר 1941

דרנסי

"בקרוב נתראה"...


עוד...

נובמבר 1941

בלגרד

"היום או מחר יקחו אותי למחנה. אלוהים יעזור לי לעבור גם את זה".


עוד...