לורנצו פרונה
"... פועל בעל אזרחות איטלקית נתן לי פרוסת לחם ואת שארית קצבת המזון שלו במשך ששה חודשים. הוא נתן לי וסט שלו, מלא בטלאים. הוא כתב עבורי גלויה ושלח לאיטליה, וגם הביא לי את התשובה. עבור כל זה הוא לא ביקש וגם לא קיבל שום תמורה, כיוון שהיה איש טוב ופשוט שלא סבר שעושים טוב על מנת לקבל דבר מה בתמורה.
... אני מאמין באמת ובתמים שבזכותו של לורנצו אני חי היום. ולא כל כך בזכות העזרה החומרית שנתן לי, כמו העובדה שנוכחותו הזכירה לי באופן קבוע, בפשטות ובטבעיות של טוב לבו, שעדיין קיים עולם טוב שם בחוץ, מחוץ לעולם שלנו. משהו ומישהו שהם עדיין שלמים וטובים, לא מושחת, לא פראי ומנוכר לשנאה ולטרור. משהו קשה להגדרה, אפשרות רחוקה לטוב, אך שלמענה שווה לשרוד.
... אך לורנצו היה אדם. האנושיות שבו היתה טהורה ובלתי נגועה, הוא היה מחוץ לעולם שלילי זה.
הודות ללורנצו, הצלחתי לזכור שאני עצמי אדם."תורגם מתוך: Levi, Primo, If this is a man, New York:The Orion Press, 1959
לורנצו פרונה נולד ב- 1904 בפוסאנו שבמחוז קונאו (Cuneo) באיטליה. הוא הציל את חייו של הסופר הנודע פרימו לוי (יליד 1919) כשהיו שניהם במחנה אושוויץ.
לוי, תשוב טורינו, עבד ככימאי והתמחה בצבעים ובציפויים. ב- 1943, לאחר כיבוש איטליה על ידי הגרמנים, לוי הצטרף לתא של פרטיזנים באזור פיימונט. הוא נעצר במצוד של ה- 13 לדצמבר 1943, על ידי המליציות הרפובליקניות הפשיסטיות ונכלא באסוטה עד ל-20 בינואר 1944. משם הועבר למחנה פוסולי וב-22 לפברואר 1944, שולח לאושוויץ.
עם הגיעו למחנה נשלח לעבודות פרך במפעל I.G. Farben במחנה בונה מונוביץ' (Buna-Monowitz). בתור כימאי, הוא קיבל עבודה במפעל לייצור גומי סינתטי. כאשר הוצב ביחידה שבנתה קירות, לוי פגש את מצילו, לורנצו פרונה - בנאי במקצועו. הוא היה ממחוז פיימונט והשתייך לקבוצה של בנאים מקצועיים אשר הועסקו כעובדים זרים בפולין על ידי החברה האיטלקית בואטי (Boetti). הפגישה בין שני האיטלקים ארעה יום אחד, בקיץ של 1944, כאשר לוי שמע את פרונה מדבר באותו ניב (דיאלקט מקומי) כמו שלו. מאותו היום ואילך, פרונה הביא ללוי מזון מדי יום במשך חצי שנה, עד לדצמבר 1944, כאשר החזית התקרבה לאזור והוא שב לביתו. המזון הנוסף שלוי קיבל, מתוך קצבת המזון של פרונה, הצילה את חייו. הוא אף חלק אותו עם חבריו. פרונה נתן ללוי וסט עטוי טלאים ללבוש תחת מדי האסיר שלו על מנת לשמור על חום גופו. הוא גם שלח עבור לוי גלויה לחבר לא יהודי שבאמצעותו הודיע לוי לאמו אסתר ואחותו אנה מריה, שהוא בחיים. אמו ואחותו של לוי, אשר הסתתרו באותה העת באיטליה, הצליחו בזכות שרשרת של חברים שבסופה היה פרונה לשלוח ללוי חבילה של מזון, שוקולד, עוגיות, אבקת חלב וכן בגדים. פרונה, אדם יוצא דופן, סיכן את חייו על מנת להציל את לוי. הוא לא הסכים לקבל שום תמורה על מעשיו. הוא רק הסכים שלוי יארגן תיקון של הנעל הקרועה שלו בסדנא של המחנה.
הפגישה האחרונה בין השניים ארעה בלילה אחד, לאחר הפצצה כבדה של בעלות הברית. הפיצוצים קרעו את עור התוף באחד מאוזניו של פרונה ואבק ולכלוך שהועפו באוויר כתוצאה מן הפיצוצים נכנסו למרק שהוא הביא עבור לוי. כשנתן ללוי את המרק, פרונה התנצל על כך שהתלכלך אך הוא לא סיפר ללוי מה קרה לו, כדי שלוי לא ירגיש חייב לו.
פרונה הזכיר ללוי שמחוץ לאושוויץ היה קיים עולם טוב וצודק יותר שבו חיו בני אדם שלא הושחתו. לוי האמין שהוא שרד את אושוויץ בזכותו של פרונה.
לאחר השחרור, פרימו לוי יצר קשר עם פרונה וביקר אותו בביתו בפוסאנו. כאשר פרונה חלה למות, לוי היה זה שסייע לו להתאשפז. פרונה מת ב-1952 משחפת. לוי קרא לשני ילדיו על שמו: לבתו, שנולדה ב-1948, הוא קרא ליזה לורנצה ולבנו, שנולד ב-1957, קרא רנצו. לוי מת בשנת 1987.
פרונה מופיע בסיפורים האוטוביוגרפיים של פרימו לוי: הזהו אדם ; ההפוגה ; לילית ובסיפורים מאורעות הקיץ ו-שובו של לורנצו. בכתבים אלו סיפר את סיפורו של הבנאי מפוסאנו שהציל את חייו. הוא קרא לו "מלאך".
ב-7 ליוני 1998, יד ושם הכיר בלורנצו פרונה כחסיד אומות העולם.
