ד"ר אדלייד אובאל
ד"ר אדלייד אובאל היתה פסיכיאטרית שהתגוררה באזור שבשליטת ממשלת וישי, בדרום צרפת.
באפריל 1942, אובאל התבשרה על מות אמה, שחיה בפאריס הכבושה. אובאל ביקשה מן הרשויות הגרמניות אישור להיכנס אל שטח הכיבוש הגרמני ולנסוע לפאריס על מנת להשתתף בטקס הלוויה. הגרמנים סירבו ואובאל החליטה להסתכן ולנסות להבריח את הגבול. בעת הניסיון היא נתפסה על ידי המשטרה הגרמנית ונכלאה בכלא בורז' (Bourges).
החל מיוני 1942, הגיעו לכלא אסירים יהודים שנשאו טלאי צהוב. אובאל מחתה בתוקף על היחס כלפיהם באומרה לשומרים ש: "היהודים הם בני אדם כמו כולנו". בתגובה, נאמר לה שמעתה והלאה היא תחלוק איתם את אותו הגורל. אובאל לא נרתעה והצמידה לבגדיה דף צהוב עליו נכתב "חברה של היהודים".
בינואר 1943, אחרי שהיתה עצורה במחנות פיטיברס (Pithiviers) ובון-לה-רולנד (Beaune-la-Rolande) ובבתי סהר ברומיינויל (Romainville), אורלאנס (Orléans) וקומפיין (Compiègne), ד"ר אובאל נשלחה למחנה ההשמדה בירקנאו, יחד עם 200 אסירות צרפתיות. אובאל, פרוטסטנטית אדוקה, נכלאה יחד עם 500 אסירות יהודיות וכונתה "המלאכית". היא השתמשה בידע הרפואי שלה על מנת לטפל באסירות היהודיות שנדבקו בטיפוס. הן בודדו בחלק נפרד של הבלוק על מנת שלא ידביקו את האחרות.
ד"ר אובאל הועסקה על ידי מפקד המחנה כרופאה ונמנעה מלדווח לממונים עליה על מחלות של האסירים. בכך מנעה מהם מוות מיידי. היא טיפלה במטופלים היהודים במסירות ללא גבול ולידיה העדינות ולמילותיה החמות היה ערך שלא יסולא בפז עבור היהודים בתופת של אושוויץ.
"כאן" היא אמרה, במילים שנחקקו היטב בזיכרונם של האסירים, "כולנו נידונים למוות. הבה נתנהג כבני אדם כל עוד אנו חיים".
לבסוף, ד"ר אובאל הועברה לבלוק 10 במחנה אושוויץ, המקום בו בוצעו הניסויים הרפואיים. ד"ר אדוארד וירתס הטיל עליה לזהות סימנים מוקדמים של סרטן אצל נשים. עד מהרה גילתה ד"ר אובאל שבמסגרת המחקר נעשים ניסויים לא אנושיים, שנערכים ללא הרדמה על אסירות יהודיות. היא הודיעה לד"ר וירת' שלא תיקח חלק בניסויים אלו והוסיפה שלאף אדם אין את הזכות לקחת חיים של אדם אחר או לקבוע את גורלו. לאחר שהוכרחה לסייע בניתוח עיקור של אישה צעירה מיוון, הודיעה לד"ר וירת' שהיא לא תחזור על המעשה לעולם ובשום מחיר. כאשר ד"ר וירת' שאל את ד"ר אובאל: "את לא רואה שהאנשים הללו שונים ממך?" היא ענתה: "במחנה הזה יש אנשים רבים ששונים ממני. אתה, למשל". לאחר שסירבה גם לקחת חלק בניסויים שערך מנגלה על תאומים, היא נשלחה חזרה לבירקנאו. משם נשלחה למחנה רוונברוק בו הצליחה לשרוד עד השחרור. בדרכה חזרה לצרפת בריאותה כבר היתה לקויה באופן בלתי הפיך.
ב-1962, ד"ר אובאל היתה שימשה כעדה עבור הסופר היהודי אמריקאי ליאון אוריס בלונדון. בספרו המפורסם, אקסודוס, הוא תאר את הניסויים האכזריים שערך הרופא הפולני, ד"ר ולדיסלאב דרינג על אסירים באושוויץ. דרינג, שלאחר המלחמה עבר להתגורר ללונדון, תבע את אוריס על הוצאת דיבה. לבקשתו של אוריס, ד"ר אובאל הגיעה ללונדון והעידה במשפט. השופט תאר אותה כאחת הנשים האמיצות והמרשימות שעלו על דוכן העדים בבריטניה - אישה בעלת אופי חזק ואישיות יוצאת דופן.
ב-18 למאי 1965, יד ושם הכיר בד"ר אדלייד אובאל כחסידת אומות העולם.
