|  הודעות לעיתונות  |  צור קשר  |  חנות מקוונת

יד ושם  50 שנה למשפט אייכמן בירושלים

אדולף אייכמן - ס"ס אוברשטורמבאנפיהרר

אייכמן, המשרד המרכזי לביטחון של הרייך, 1942 טבלה המתארת את תפקידו של אייכמן בוורמאכט בין השנים 1934-1938, בית המעצר ג'למה, 1961 טבלה המתארת את תפקידו של אייכמן בוורמאכט בין השנים 1934-1938, בית המעצר ג'למה, 1961 תרשים ומקרא לתרשים, המתארים את יחידות הוורמאכט שלקחו חלק בפתרון הסופי, בית המעצר ג'למה, 1961 תרשים ומקרא לתרשים, המתארים את יחידות הוורמאכט שלקחו חלק בפתרון הסופי, בית המעצר ג'למה, 1961 יהודי תראקיה מגורשים ברכבות למחנות ההשמדה, מרץ 1943 יהודי תראקיה מגורשים ברכבות למחנות ההשמדה, מרץ 1943 אייכמן ואנשי הגסטאפו לפני פשיטה על בית הקהילה היהודית הווינה, 1938 אייכמן ואנשי הגסטאפו לפני פשיטה על בית הקהילה היהודית הווינה, 1938 יהודים הונגרים יורדים מן הרכבת בעת הגעתם למחנה אושוויץ-בירקנאו, 1944

אדולף אייכמן נולד בשנת 1906, בזולינגן שבגרמניה. משנת 1932 הצטרף לשורות המפלגה הנאצית והס"ס. חמש השנים הראשונות לשירותו – לא היה בהן כדי להצביע על חלקו העתידי המרכזי והמכריע בהוצאה אל הפועל של התכנית להשמדת יהודי אירופה, שנודעה בשם הצופן שלה: "הפתרון הסופי של בעיית היהודים באירופה". חלקו של אייכמן בקביעת גורלם של יהודי אירופה בא לידי ביטוי מוחשי משנת 1938, אחרי סיפוח אוסטריה (ה"אנשלוס"). באותה תקופה ניהל את "המרכז להגירה יהודית", תחילה בווינה ואחר כך, גם בפראג ובברלין.

בשום שלב בקריירה שלו במנהל המשטר הנאצי לא ניצב אייכמן בשורה הראשונה של מקבלי ההחלטות החשובות. עד לסיום המלחמה הוא נשאר זוטר בדרגתו ובמעמדו, אף שבפועל ניהל – משנת 1941 ואילך – את כל מערך הריכוז, הנישול מרכוש והשילוח של מיליוני יהודים לגטאות במזרח-אירופה ולמחנות ההשמדה. הוא התאים את עצמו למדיניות האנטי-יהודית המשתנה והשתדל לבצעה במסירות, כשהוא מוּנע בעיקר מקרייריזם חסר פשרות ומחרדה למעמדו ולדרגותיו, אך גם מרגשות תסכול בשל אי-קידומו, חוסר ההערכה כלפיו והשכלתו המצומצמת.

כל עוד נקטה גרמניה הנאצית מדיניות של גירוש היהודים והמרצתם להגירה, היה אייכמן מעורב בתוכניות ההגירה הגדולות, כגון "תוכנית ניסקו" (1940-1939) ו"תוכנית מדגסקר" (1942-1940). כאשר השתנתה המדיניות ונהפכה למדיניות של רצח הלכה למעשה, שינה גם אייכמן את אופי פעילותו והפך לאדמיניסטרטור ולמארגן הראשי של הלוגיסטיקה המקיפה, שנדרשה לשם ביצוע תוכנית “הפתרון הסופי”. מעורבותו ברצח הלכה למעשה, התחילה בפקודה שיצאה ממשרדו להוציא להורג בירי גברים יהודים סרבים. בהמשך הוא השתתף בוועידת וַנְזֶה (ינואר 1942) וכתב בעטו את הפרוטוקול שלה, בתמליל שנוסח במונחים נאציים. אייכמן היה מעורב גם במִבצעי השילוח מכל רחבי אירופה, שהגיעו לשיאם בגירוש ההמוני של יהודי הונגריה (שראשיתו בחודש מאי, 1944). בכל אלה הייתה מעורבותו דומיננטית ומורגשת בשטח, ואוּפיינה בחתירה לפרפקציוניזם, הקפדה, נחישות קיצונית ובעיקר – חוסר פשרה מוחלט.

גם כאשר עמיתים רמי דרג פנו אליו אישית, ואפילו כאשר ראש הס"ס, היינריך הימלר, ציווה עליו מפורשות לחדול מן השילוחים לאושוויץ, אייכמן לא הסתפק בישיבה מאחורי שולחנו בברלין, במשרד לענייני יהודים (שהיה שלוחה של “המשרד המרכזי לביטחון הרייך”): לעתים תכופות ביקר במחנות ההשמדה, לרבות באושוויץ, שם היה לו קשר הדוק עם מפקד המחנה, רודולף הס, והוא אף היה מעורב בפרטי תהליך הרצח התעשייתי. בחודשי האביב ובראשית הקיץ של שנת 1944 היה אייכמן נחוש להביא בכל מחיר את יהודי הונגריה, ובכללם יהודי הבירה בודפשט, אל המשרפות באושוויץ, בעת שהרייך השלישי כבר עמד על סף קריסה.

The online exhibition was made possible through the generous support of:

Conference on Jewish Material Claims Against Germany

The Conference on Jewish Material Claims Against Germany works to secure compensation and restitution for survivors of the Holocaust.

Since 1951, the Claims Conference - working in partnership with the State of Israel - has negotiated for and distributed payments from Germany, Austria, other governments, and certain industry; recovered unclaimed German Jewish property; and funded programs to assist the neediest Jewish victims of Nazism.