הכרזה מלאת עוצמה ויזואלית ותכנית. היא מצליחה לשלב בין הלאומי לפרטי באמצעים פשוטים ובהירים ללא פאתוס. הקדיש הוא הזכור היהודי מקיים דיאלוג עם שמות הנספים באופן שיכול לגעת בלב כולם ויחד עם זאת מעורר שאלות מורכבות. עצם קטיעתו בצמד המילים "בכל בית" מעניק את המימד החברתי – לאומי לנושא ללא הבדל מגזר והשקפת עולם. השימוש בקלישאות כגון הצבע הצהוב ופסי האפור של כותונת האסירים נעשה באופן חדש ויוצק תוכן חדש לשני מימדים אלה. הסקרנות שהכרזה יוצרת לגבי הפרטים הכתובים בה מעודדים למידה והעמקה בנושא השואה.

כרזה סימבולית מבחינה ויזואלית. התפרקות האבנים מסמלת את החברה הישראלית המצוייה במערבולת. המסר בכרזה פונה לעבר ללא קלישאות. לכרזה תפקיד חשוב לדור הבא. מוצג בה השבר הגדול אך לצידו ישנה פניה ברורה לדור הצעיר לספר ולבנות. זוהי כרזה המדברת את שפתו העכשווית של הנוער ובכך יתרונה החינוכי והעיצובי.

הכרזה מהווה נדבך ויזואלי חשוב בין העבר להווה. השימוש בשפה עצובית משנות החמישים המקפלת בתוכה אלמנטים מודרניים עכשוויים מאלצת את הצופה לנקוט עמדה באשר למקומו ביחס לעיצוב הזיכרון. קיפולי הדף המשתקפים בכרזה משל קופלה ונפתחה שוב ושוב, דהייתה של המילה זיכרון עד לכמעט מחיקתה הם רמז לזיכרון האנושי בכלל ולזיכרון בחברה הישראלית בפרט המתמודדים יום יום בנושא זיכרון השואה ויצוגו.

לכרזה היבטים אסתטים בולטים, השלט המופיע בכרזה מוכר וצרוב בתודעה. ניגודו של הסמל הזה המסמל את הרוע המוחלט לדף הלבן מעורר ומניע למחשבה. הסמל האולטימטיבי של הרוע הנשבר בכרזה, כמו במציאות, מהווה נקודת מוצא לדיון במסגרות שונות. זהו רעיון מצויין אשר הובא לידי ביטוי בעיצוב מצויין מבחינה אסתטית.