חינוך והוראה מתוקשבת
"תופת חסר פשר" - פרימו לוי על מערכות יחסים וחברות בין אסירים במחנה אושוויץ-בירקנאו
רבות נכתב על אודות הגותו של לוי. דבריו על אודות החיים במחנה אושוויץ ובעיקר על אודות נפש האדם בו, קודרים מאוד במהותם. גם אם יש בהם לעתים הבלחות של אור, של תקווה באדם ובעולם, נרמזוּת שלא הכול הרוס, בסיס הגותו פסימי. פסימי מאוד. נפש האדם שחרבה והמעסיקה את לוי הנה של הקרבנות, לא של הרוצחים. הרוצחים כמעט שאינם מעניינים אותו. הוא מתייחס אליהם וכותב עליהם רק כשאינו יכול להימנע מכך, וגם אז כמעט תמיד הם יהיו חסרי פנים ואישיות. עיקר הגותו של לוי עוסקת באדם בשואה. במי שהיו קורבנות. מה קרה לאדם, לנפש האדם בשואה. להמשך קריאה.
"זוכר שלימדת ילד לשיר?"
- ראיון עם יצחק לבנת וחיים רפאל
הגירוש למחנות היה ראשיתו של השבר הנורא והטרגי של היחיד. בני משפחות נקרעו זה מזה בשעת הסלקציה, ולרוב נותרו יחידים. האסירים במחנה נאלצו להתמודד עם רעב ומחלות, עבודת פרך ועינויי גוף ונפש. בראיון זה אנו מבקשים לגלות את הסיפור האחר, למצוא את גילויי האנושיות, את האחווה המעטה שנותרה במחנה, למרות הרוע שנכח בכל פינה. לא היה זה עניין טריוויאלי שאסיר יושיט יד או יעניק פינה חמה לאסיר אחר. במציאות החיים במחנות הריכוז וההשמדה, כמעט שאי אפשר היה לנסות ולחשוב על אדם אחר זולתך. אולם, כשהתגלו ביטויים של דאגה ואחריות ההדדית, היו אלה עבור הקורבנות עוגן של חמלה, של שפיות ולעיתים גם של הצלה. סיפור הצלתו של יצחק לבנת, נער בן 14, והחיבור יוצא הדופן עם חיים רפאל במחנה המוות בירקנאו, מביא לידי ביטוי את משמעותה הרבה של סולידריות אנושית ושל התעלות רוח האדם מעבר לזוועות שנכפו עליה. נפגשנו עם שניהם על מנת להקשיב לעדותם המופלאה. להמשך קריאה.
היחיד והיחד בסרטי "עדים וחינוך"
– מערך שיעור ליום הזיכרון לשואה ולגבורה
במסגרת הפרויקט "עדים וחינוך" הופקו סרטים המהווים מסעות אוטוביוגרפיים חינוכיים של ניצולי שואה, החושפים באמצעותם זיכרונות חיים המתועדים בנופי עברם. הסרטים עוקבים אחר מסעם אל המקומות שבהם עברו את זוועות השואה, ומסתיימים במקומות שבהם מצאו, לאחר החורבן, את הכוחות לשוב ולחזור לחיים. במהלך הצפייה בסרטים, אשר קטעים מתוכם מוצגים בשיעור, אנו נחשפים, בין היתר, לרוח הסולידריות היהודית, שאפיינה את החיים בקהילות לפני השואה, במהלכה ואחריה. הדאגה והאחריות ההדדית היו עבור הקורבנות עוגן של חמלה, שפיות ולעתים הצלה. ואולם, לעתים גבר ה"יחיד" על ה"יחד" במאבק להישרדות ויצר שאלות ודילמות ערכיות. במהלך שיעור זה אנו מבקשים ללוות את העדים, גיבורי הסרטים, מנקודת מבט זו, ולהעניק לתלמידים פרספקטיבה נוספת בלימוד השואה. להמשך קריאה.
גליון אביב תשע"ב - 2012
קוראים יקרים,
יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ב עומד בסימן היחיד והיחד – סולידריות יהודית בתקופת השואה. בגיליון זה של "זיקה" אנו מבקשים לחקור ולהבין את היחס בין הפרט והכלל, האינדיבידואל והקהילה, במהלך השואה. הזיקה שבין "היחיד" ו"היחד" עמדה בלב התרבות והמסורת היהודית מקדמת דנא, טרדה את הקהילה היהודית בשנות השואה, ומוסיפה להעסיק את העולם היהודי גם כיום. בגיליון זה אנו מבקשים להצביע על מקומו של הפרט בתוך הכלל, ועל אחריותם ההדדית, שהיא בת שנות דור, ששרדה בתקופת השואה. נראה כי דווקא בתקופה בה הסולידריות האנושית שקעה, והרוע פשט וכילה את נורמות המוסר הבסיסיות שעליהן הושתתה התרבות המערבית, יש מקום לבדוק את ערכי הסולידריות היהודית. להמשך קריאה.
סולידריות יהודית לפני ואחרי השואה
- לשאלת מושג היחיד והיחד ביהדות
במהלך השואה עמדו למבחן היחסים שבין היחיד ליחד, בין האני לזולת, ובין הפרט לקהילה. אך יחסים אלה, בין האינדיבידואל לבין הכלל, נבחנים ונידונים כבר מאות ואלפי שנים בהיסטוריה, במסורת ובהגות היהודית. מהי אותה ישות הנקראת "הקהילה היהודית"? מהו היחס בין הקהילה לבין הפרטים המרכיבים אותה, ומה הם גבולות הסולידריות היהודית, אם בכלל? האם, מבחינה היסטורית ומחשבתית, היחיד יכול לברוח מהקהילה? והאם היחיד יכול לחיות בתודעה של יצור המספיק לעצמו, או שמא הוא חייב מסגרת רחבה יותר כדי להעניק משמעות לחייו? במאמר זה ננסה לנתח את היחסים שבין היחיד והיחד ביהדות, דרך הגותם של שניים מהוגי הדעות היהודים החשובים ביותר בדורות האחרונים, הפילוסוף עמנואל לוינס והרב יוסף דב סולובייצ'יק, ונראה כיצד עבור שניהם המושג "סולידריות יהודית" מקבל משמעות נוספת בעולם שאחרי אושוויץ. להמשך קריאה.
לבחינת הסולידריות היהודית
- ראיון עם ד"ר חוי דרייפוס
ד"ר חוי דרייפוס, מרצה בכירה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב, העומדת גם בראש המרכז לחקר השואה בפולין במכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם. פגשנו את ד"ר דרייפוס על מנת לשמוע ממנה על התפתחותה ההיסטורית של הסולידריות היהודית, החל בתקופת הקהילה המסורתית, השינויים שחלו בה במהלך התקופה המודרנית ובעיקר בשנים שבין שתי מלחמות העולם. במוקד הדיון עמדו תופעות המבטאות סולידריות נוכח קריסת המסגרות הקיומיות היהודיות במהלך השואה. להמשך קריאה.
חדש בבית הספר
ספרים חדשים בהוצאת יד ושם
זיכּרוֹן של הישרדוּת | ילדי הזמן | יד ושם - קובץ מחקרים, כרך ל"ט [1] | יד ושם - קובץ מחקרים, כרך ל"ט [2] | מכתבים שלא נשלחו | חיים במתנה | האביב יגיע בעל כורחומערכת העיתון
גב' דורית נובק, פרופ' דן מכמן, גב' שולמית אימבר, גב' דנה פורת, ד"ר נעמה שיק, גב' אביה סלומון-חובב
עורכת העיתון: בלהה שילה
צוות כתיבת העיתון: לימור בר-אילן, חיליק ויצמן, אסף טל, לירז לחמנוביץ, אביה סלומון-חובב, בלהה שילה, ד"ר נעמה שיק
בניה, עיצוב והפקה: סטפני אמרה, איתמר באב"ד, לילך אורפלי, ליז אלסבי





