חינוך והוראה מתוקשבת
חומרים חינוכיים
הנושא השנתי בו בחר יד ושם להתרכז לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, הוא "קולם של הניצולים". בהתאם לנושא השנתי נכתבו מערך שיעור וטקס המיועדים לתלמידי חטיבות הביניים והחטיבות העליונות. כמו כן מוצעים חומרים חינוכיים: מערכי שיעור וטקסים, בהם ניתן למצוא ביטויים שונים לקול הניצולים. ביטויים המגלמים לצד השבר שיקום ובניה של חיים.
למגוון חומרים נוספים
"אנחנו נושאים את הזֹהר, את הכאב ואת השם"
קולו של הניצול פאול צלאן
כתיבתו של פאול צלאן, מגדולי המשוררים הליריים בשפה הגרמנית במחצית השנייה של המאה ה-20, עוררה גל של תגובות שנמשכו לאורך שנים, והשפיע רבות על השיח התרבותי בארץ ובעולם עד ימינו אנו. כדי לנסות להתחקות אחר קולו הבהיר והמובן יותר של צלאן, רשימה זו תתמקד בפרוזה היחידה שכתב ובנאומיו. בניגוד לאילמות המילים שבשיריו, צלאן אִפשר לנו בנאומיו לעמוד לרגע בנישה צרה בעולמו האינטימי, דרך פריזמה זו ננסה לפזר מעט את המיסוך שבשיריו. להמשך קריאה.
מעבר לסף
כמלמדי סיפור כמעט בלתי יסופר, מורים להוראת השואה נדרשים להתמודד עם אתגר קשה: הם מחויבים להעביר לתלמידיהם הן את המורשת ההיסטורית והן את הממד האישי של "אמת המידה האחרת של הזמן" המאפיינת את השואה. לעתים קרובות הם פונים דווקא לעולם הספרות. מסה זו סוקרת כמה תכונות בולטות בספרות של אידה פינק תוך התמקדות במוטיב השער ביצירתה, ומתארת את חשיבות ספריה במפגש החינוכי בין נוער לבין עולם השואה. להמשך קריאה.
עיצוב העבר בכתיבה אוטוביוגרפית על השואה
כתיבה אוטוביוגרפית היא כתיבה השואפת לאמנתיות, עסוקה במבע הספרותי ומעוררת את מודעות הקוראים למלאכת הכתיבה. כתבה זו תעסוק בשני כותבים, שאול פרידלנדר ושלמה ברזניץ. שניהם ניצולי שואה שהוסתרו במנזרים. שניהם הפכו לימים להיות חוקרים בעלי שם, איש איש בתחומו. חיי שניהם הוגדרו בתקופת השואה, בשל היותם יהודים, כ"חסרי חשיבות". שניהם מבקשים לשחזר באמצעות כתיבה אוטוביוגרפית את התקופה בה נמחקה זהותם. להמשך קריאה.
כרזה ממלכתית - "מעצבים זיכרון" תש"ע
מערך שיעור זה נסב על הכרזה שנבחרה במקום הראשון בתחרות הממלכתית "מעצבים זיכרון תש"ע". להמשך קריאה.
גליון ניסן תש"ע מרץ 2010
"האמת היא כאן, זמינה. גם הדיבור. ובכל זאת, מתגנב ללבי ספק באשר לאפשרות הסיפור. לא משום שלא ניתן לומר את חוויותנו. לא ניתן היה לחיות אותה – וזהו עניין אחר לגמרי, כפי שיובן על נקלה. עניין אחר, שאינו נוגע לצורת סיפור אפשרי, אלא למהותו. משמע לא לדרך ביטויו, אלא לדחיסותו. לא ישיגו עצמות זו, דחיסות שקופה זו אלא מי שישכילו להפוך את עדותם ליצירת אמנות, לחלל של בריאה. או של יצירה מחדש. רק המלאכותי שבסיפור, הנשלט ביד אמן, יצליח להעביר בחלקה את האמת שבעדות..." (חורחה סמפרון, הכתיבה או החיים) להמשך קריאה
על היכולת או אי-היכולת להעיד על אושוויץ
במסה זו נבחנת שאלת העדות כפי שהיא עולה בשיח המחקרי בשנים האחרונות ובעיקר בעקבות ספרו של אגמבן. בספרו עוסק אגמבן בפרדוקס הלוגי של העדות וטוען שבמובנים מסוימים, לא ניתן להעיד על אושוויץ בפרט ועל מחנות אחרים בכלל, מאחר שכל עדות מגלמת בתוכה היעדר מהותי של מחנה ההשמדה – המוות. העדים "האמיתיים", כך טוען אגמבן, לא חזרו כדי להעיד מאחר שהפכו למוזלמנים ואחר-כך נרצחו. מותם, כך נטען, סיכל את עדותם.
במסה ננסה לטעון טענה שונה.
להמשך קריאה.
האמנות היא תריס בפני הבנאלי
ראיון עם הסופר אהרון אפלפלד
אהרון אפלפלד הוא מבחירי הסופרים בספרות העברית. קורפוס יצירתו הכולל מעל לארבעים ספרים, זכה בכל הפרסים הספרותיים החשובים בארץ ולהכרה בינלאומית רחבה. הוא נולד בשנת 1932 בצ'רנוביץ, רומניה. במלחמת העולם השניה הוגלה לטרנסניסטריה, הופרד מאביו ונדד בכפרים וביערות אוקראינה. אחרי המלחמה, בשנת 1946 עלה לארץ במסגרת עליית הנוער. פגשנו אותו לשיחה על ספרות, עדות ותפקידה של הסיפורת בזיכרון השואה.
להמשך קריאה.
"אימה מוחלטת איננה ברת-מסירה"
ביקורת סרט
סרטו של הבמאי היהודי-צרפתי קלוד לנצמן, שואה, 1985, הוא נקודת מפנה בייצוג עדויות ניצולי שואה בקולנוע. לנצמן הקדיש אחת-עשרה שנים לסרט וצילם 350 שעות של חומרי גלם ב-14 ארצות . המתח בין העמדה שהשואה איננה ניתנת לייצוג, ובין הדחף לספר עליה דרך האמנות מלווה את לנצמן לאורך הסרט. להמשך קריאה.
חדש בבית הספר
ספרים חדשים בהוצאת יד ושם
וישבתם בטח – ניצולי השואה בהתיישבות העובדת, 1955-1945 | צעדות המוות, 1945-1944 | עיון וחקר: הרצאות ומסות | "וירא אלוהים כי רע” | 13 מחברות – יומנו של יעקב פוזננסקי מגטו לודז', 1945-1941 | סגולות של זיכרון – 65 שנות יצירה של ניצולי שואה
מערכת העיתון
גב' דורית נובק, פרופ' דן מכמן, גב' שולמית אימבר, גב' דנה פורת, גב' נעמה שי"ק, גב' אביה סלומון-חובב
עורכת העיתון: מרב ז'נו
צוות כתיבת העיתון: מימי אש, דניאל פלדמן, מרב ז'נו, אסף טל, מיכל סטרנין, בלהה שילה, נעמה שיק
בניה, עיצוב והפקה: אביתר ביטון, ליז אלסבי, ג'רמי זאודר, אסף טל, מעינה צבאח, אמרה סטפני, בלהה שילה









