חינוך והוראה מתוקשבת

מסע בעקבות דפי עד



"ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם ... שם עולם אתן-לו אשר לא ייכרת"
(ישעיה, פרק נו', ה')

היכל השמות ביד ושם

השואה היא בראש ובראשונה סיפור אנושי, סיפור של בני אדם שחיו, עבדו, אהבו, שנאו והתרגשו. סיפורם של קורבנות השואה נוגע בכל אדם, בכל תרבות. גישה חינוכית זו צריכה ללוות אותנו בבואנו ללמד את סיפורו של הקורבן היהודי בשואה – עלינו לשאול שאלות שיאפשרו לנו להתמקד בחיי הקורבנות לפני השואה ובמהלכה: מי היו אותם יהודים שנרצחו? ממה היה מורכב עולמם התרבותי? כיצד ניסו להתמודד בעולם שהפך בבת אחת לעולם של כאוס? מטרתנו כאנשי חינוך היא להציב לפני התלמיד אדם בעל פנים וזהות, משפחות וקהילות שאבדו בשואה. מתוך האפר והאובדן הבלתי נתפס עלינו לחלץ את תווי הפנים של האדם ואת דמות המשפחה והקהילה שאבדו בשואה. ועלינו להכיר את שאיבדנו כדי שנוכל לזכור. בצורה זו אנו מאפשרים לתלמיד עיסוק משמעותי בנושא, המוביל אף ליצירת אמפטיה כלפי הקורבנות. האמפתיה תאפשר למידה רלוונטית מעצם ההתמקדות בסוגיות אנושיות ותלווה בהקשר היסטורי המותאם ליכולתו הרגשית והקוגניטיבית של הלומד.

יד ושם, בשיתוף קהילות וארגונים יהודים בכל העולם, מוביל כבר מאמצע שנות החמישים מהלך לאומי להנצחת שמותיהם של כל אחד ואחת מקורבנות השואה באמצעות איסוף "דפי עד". דפי העד, המהווים מעין מצבות סמליות, ונועדו להנציח את זהותם וסיפור חייהם של כל אחד ואחת מהקורבנות, אותם ניסו הנאצים ועוזריהם לטשטש ולמחוק בכל דרך. הדפים נמסרים על ידי ניצולים, קרובי משפחה או מכרים ומכילים את שמותיהם, פרטיהם הביוגרפים, ותמונותיהם (אם קיימות) של הקורבנות. הדפים שמורים בהיכל השמות, השוכן בתוך המוזיאון לתולדות השואה ביד ושם. הדפים והסיפורים האנושיים הגלומים בתוכם פורטים את המספר העצום של הקורבנות ונותנים דרך סיפור פרטי אחד את הסיפור הכללי והטרגדיה הקולקטיבית. תיעוד הפרטים האישיים נותן לטרגדיה הקולקטיבית שם פרטי של אישה, איש וילד.

במסגרת תוכנית משרד החינוך, "למידה משמעותית", נדרשים התלמידים, בין היתר, להכין עבודת חקר שתעניק להם התנסות בשימוש במקורות מחקריים שונים מדיסציפלינות מגוונות. עבודת חקר באמצעות דפי העד של יד ושם תוביל את התלמידים מדף העד של קורבן יחיד שנספה בשואה, אל היכרות עם האדם ששמו נושא את הדף, ממנו אל משפחתו המצומצמת והרחבה ולבסוף להכרות עם הקהילה שבה הוא חי. לצורך כך, ניתן להשתמש במאגרי המידע השונים של יד ושם - לקסיקון המונחים ומאגרי מידע, מאגר התצלומים, אוסף המסמכים של הארכיון וכן מגוון תערוכות מקוונות, כתבות ומאמרים – בעזרתם ניתן להעמיק ולהרחיב את חקר קורות האדם ששמו הונצח בדף העד. מאגרים אלה יאפשרו להכיר את הקהילה, הסביבה, ההקשר ההיסטורי-גיאוגרפי של הנסיבות וההתפתחויות שהובילו עד לסוף הטראגי, עליו מעיד דף העד.

כדי להתחיל במסע לחצו על אחד השמות או התמונות שלפניכם. עם הלחיצה יפתח בפניכם דף העד בו תוכלו ללחוץ על החלקים המסומנים בירוק ולבחור מתוכם פרטים שמעניינים אתכם. בכל דף תמצאו הסברים, הרחבות היסטוריות וקישורים נוספים שיובילו אתכם למקורות מידע וידע מתאימים אחרים.

שרה קלינרר

לאון מרקו

הלן שוורץ

"אם יקרה משהו הייתי רוצה שיהיה אדם שיזכור כי חי מישהו בשם דוד ברגר"
(מכתבו האחרון של דוד ברגר, וילנה 1941)

"לו יכולתי לכתוב
שישה מיליון שירים
ולהדליק
שישה מיליון נרות
ולהאיר
שישה מיליון כוכבים
הייתי כותב לכל אחד שיר
לכל אחד נר
לכל אחד כוכב
זרקור
לדורות
הבאים"

(ישראל הדרי, חוטים פרומים, עקד, תל אביב, 1993)

בתקופת השואה ביקשו הנאצים להשמיד את היהודים עד האחרון שבהם. בתוך פחות משש שנים נרצחו על ידי הנאצים כשישה מיליון יהודים. למרבית הקורבנות לא נותרו זיכרון והנצחה. לחלקם, לא נותר אפילו שמם. כחלק מהנצחת אותם הקורבנות, מוקדש מקום חשוב להנצחת הפרט. ביד ושם עוסקים כבר משנות החמישים באיסוף שמות קרבנות השואה באמצעות דפי עד.

חוק יד ושם - 1953

ב – 1953 אישרה הכנסת את 'חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם'. הצבת השם והזיכרון החלה מיושמת במבצע איסוף וקריאה לתושבים למלא דפי-עד על קרוביהם שנספו, מתוך ההבנה ששמו של אדם מייצג את זהותו, אותה ביקשו הנאצים להשמיד. בשנת 1995 המשיך יד ושם, בשיתוף משרד החינוך והתרבות, במבצע של "איסוף והצלה" שמטרתו הייתה איסוף ותיעוד שמות נוספים וכן איסוף עדויות, מסמכים וחפצים אישיים.
עד כה נאספו כארבעה וחצי מיליון שמות. מיליוני שמות נוספים טרם תועדו וממשיכים להתקיים רק בזיכרונם של ניצולי שואה, בני משפחותיהם, עדים או מכרים אחרים.

שאלות לדיון בכיתה:

  • אילו פרטים לדעתכם צריכים להיות בדפי העד?
  • האם מספיקים פרטי זהות או שמא יש לכלול בדפי העד פרטים אישיים יותר כגון: תחביבים, השכלה, תחומי פעילות ועוד? מדוע?

למורה:
יש להסביר לתלמידים כי אמנם דפי עד מפורטים כאלה היו פורשים לפנינו סיפור חיים מלא יותר של הנספה, אך הדבר היה דורש זמן ומאמץ רבים יותר מממלאי הדפים, ואולי היה מפחית את כמות הדפים שהיו ממלאים. יוסף גולדברג הינו דוגמא לאדם שמילא דפי עד רבים על בני משפחתו ביום אחד. (לעץ המשפחה של יוסף לחצו כאן). בנוסף, הפרטים הללו מאפשרים בכל זאת לבנות דיוקן חיים ולהבדיל בין אדם לאדם. חשוב גם לזכור שבדרך כלל מוסרי הדפים לא יודעים לענות על כל השדות אלא רק את הפרטים הבסיסיים, בעיקר בגלל מרחק הזמן מהשואה.

  • מדוע, לדעתכם, בחר יד ושם בדרך זו של הנצחה?
  • מהם היתרונות והחסרונות שלה, לדעתכם?
  • מהם הקשיים שבהנצחה באמצעות דפי עד?

למורה:
יש להסביר לתלמידים שדווקא הטופס הזה שונה מהותית מטפסים אחרים שאדם ממלא בנסיבות בירוקרטיות אחרות וכמובן שונה מהטפסים שמילאו הנאצים על האסירים במחנות השונים, בהם היה האדם למספר ותו לא. בנוסף, הוחלט ביד ושם בשנות ה - 50 שיש צורך לעשות מעשה שינציח באופן פרטני וייחודי את הנספים. ברור היה שממקורות ארכיונים לא יהיה ניתן להנציח את כל הנספים ולכן עלה הרעיון לפנות אל המשפחות בבקשה למלא דפי עד. הטופס של דפי עד מציג את הפרטים האישיים, מראה את האדם ומשיב לו את פניו ואת סיפור חייו. הדף מציב שם במקום שבו אין שם או מצבה. דרך ההנצחה הזו התפתחה בד בבד עם כתיבת ספרי הזיכרונות ופנקסי הקהילות (פרויקט המנציח את הקהילות היהודיות שהושמדו) שיצאו זמן קצר לאחר השואה כדרך הנצחה המציבה את הפרטים במרכז.

  • לעיתים ניתן יהיה למצוא דפי עד בהם במקום תמונה, ישנו ציור, כפי שממלא דף העד זוכר את הקורבן; לעיתים במקום נסיבות המוות ישנם ניסוחים כגון – 'נעלמה בשואה', 'לא ידוע' או 'לא בטוחה שמתה'. מה לדעתכם ניתן ללמוד מכך?
  • לעיתים דפי העד מכילים פרטים מעטים, שם ומקום מגורים בלבד, לפעמים אפילו רק תואר כשם, כגון, 'דר" וייס'. מה ניתן לדעתכם ללמוד מכך?

למורה:
מקצועו של אדם סימל פעמים רבות את זהותו. לעיתים מילאו ניצולים דפי עד על מכריהם מאותו מקום יישוב, כאשר הם משתמשים בכינויים בהם הכירו אותם כל בני המקום כגון: הסנדלר, הנפח ועוד. לעיתים מעיירות שלמות נותרו רק יהודים בודדים, אשר יכולים למלא דפי עד על בני עירם.
חשוב גם להדגיש לתלמידים את העובדה כי חלק מהניצולים בכלל לא יודעים את נסיבות המוות המדויקות של קרובי משפחתם, חלקם יודעים ידיעה כללית וחלקם לא יודעים כלל מה עלה בגורלם. לכן ניתן למצוא בדפי העד ניסוחים שונים למקום ונסיבות המוות. בנוסף בגלל שניצולים רבים נפרדו מיקיריהם במהלך סלקציות או בריחה ולא ראו במו עיניהם את שפקד אותם, לעיתים קיימת אצלם עדין התקווה שמא קרוביהם עדין בחיים, למרות השנים הרבות שחלפו מהשואה, ולמרות שתקווה זו אינה מציאותית ברוב המקרים.

  • מדוע לדעתכם לא נאספו יותר דפי עד במשך השנים? כל ששת מיליון הנרצחים?

העצרת המרכזית ביד ושםהעצרת המרכזית ביד ושם

למורה:
קהילות שלמות נכחדו בשואה, ומאחר שכל מי שהנרצחים הכירו בחייהם נרצחו עמם, איש לא יוכל לספר עליהם. לעיתים שרדו מהקהילה רק מעטים, נערים או ילדים, והם לא הכירו או לא זכרו אנשים רבים. משום כך, מתוך קהילות של אלפים יש בידינו לעיתים דפי עד של כמה עשרות אנשים בלבד. מה גם שלעיתים קרובות גורל הנספים אינו ידוע, לכן מקננת בלבבות חלק מהניצולים התקווה שאולי נשארו בחיים. כתיבת דפי עד כמוה כהשלמה עם מותם, לכן חלק מהניצולים בעצם לא מוכנים למלא דף עד ולחתום את הגולל על תקווה זו.
בנוסף ניצולים רבים נמנעו מלעסוק בקורות אותם בשואה, מאחר שהזיכרון מכאיב מדי. מסיבה זו הם אינם ממלאים דפי עד על בני משפחתם ומכריהם.
פעמים רבות ילדיהם ונכדיהם של הניצולים לא יכולים למלא דפי עד על קרובי משפחתו של ניצול שנפטר מכיוון שאינם יודעים מספיק פרטים על הנרצחים.

  • באלו דרכים לדעתכם, ניתן כיום, לאחר השואה, להנציח את הנספים?

ספר יזכור לקהילת סיקסאספר יזכור לקהילת סיקסא

למורה:
כבר בתקופת המלחמה היו חלק מהקורבנות מודעים לכך שיתכן ולא יוותר אחריהם זכר. הם ניסו להילחם בניסיון למחוק את זכרם על ידי כתיבת שירים, יומנים, מכתבים אחרונים וכל דבר שיוכל להעיד ולהזכיר את העולם שהיה, את האנשים שחיו. דרך כל אלו אנחנו יכולים ללמוד ולהכיר את היהודים שנרצחו – מי היו, איפה חיו, במה עסקו ועוד. בצורה כזו נוכל להנציח ולזכור כי פעם חיו אותם אנשים.




  • Facebook
  • YouTube
  • Twitter
  • Instagram
  • Pinterest
  • Blog