חינוך והוראה מתוקשבת

"אז בבית-הספר"
כרטיס ספרייה מבית הספר תרבות בגרודנה

חפצים לדעת

מאת ליז אלסבי

כרטיס הספריה מבית הספר "תרבות" בגרודנה (צבי חסיד, אוסף פרטי) כרטיס הספריה מבית הספר "תרבות" בגרודנה (צבי חסיד, אוסף פרטי)כרטיס הספריה מבית הספר "תרבות" בגרודנה (צבי חסיד, אוסף פרטי)

"אם עתידי יהיה הפכפך, מכזיב
אם פורענות־הזמן תהפוך את שאיפותיי לעפר ואפר, -
ישאר בזכרוני מקור בלתי־אכזב של תקוות־זיו
הוא בית הספר. -"[1]

בשנות המלחמה איבד צבי (גרישה) חסיד את כל בני משפחתו. צבי הצליח לקפוץ מרכבת שנשאה יותר מ-2,000 יהודים למחנה ההשמדה טרבלינקה. משהתקרבה הרכבת למלקיניה (Małkinia), התחנה הסמוכה לטרבלינקה, קפץ מפתח שבתחתית הקרון ונחת על המסילה הקפואה, ומעליו המשיכה הרכבת בנסיעתה. ממלקיניה החל צבי במסע ייסורים בן שלושה חודשים שבו ניסה להגיע מזרחה לשטחי ברית המועצות, חשוף לתנאי מזג אוויר קשים, ונתון בסכנה מתמדת מצד אוכלוסייה עוינת ומשתפי פעולה. עם הגיעו ללידה, בשטחי הכיבוש הגרמני במזרח, הוא הצטרף לקבוצת הפרטיזנים של האחים ביילסקי ונשאר אִתם עד לשחרור בלרוסיה בידי הצבא האדום בקיץ 1944.

עם פירוק מחנה המשפחות של ביילסקי, שב צבי לעיר הולדתו גרודנה (היום ביילרוס), מתוך תקווה למצוא מי מבני משפחתו או חבריו ששרד את אימי המלחמה. אכזבתו הייתה מרה, משום שמתוך קהילה יהודית ותיקה שמנתה כ-35,000 נפש לפני המלחמה, נותרו כ-200 איש בלבד. בבדידותו סרק צבי את בתי מכריו היהודים שגורשו מן הגטו, בחפשו אחר דבר- מה שנותר מן העולם שאיבד. באחד הבתים הוא מצא שני פריטים מיותמים על הרצפה. פריטים שהיו בעלי ערך רב עבור צבי.

הפריטים שמצא היו כרטיס השאלה של ספר מספריית בית-ספר תרבות בגרודנה ותצלום כיתתי מבית-הספר, שצולם בשנת 1935. אחד התלמידים בני התשע המונצחים בתצלום עם מורם לפולנית היה צבי עצמו.
צבי ואחותו נעמי נמנו עם תלמידיו של בית-הספר תרבות בגרודנה. כמו יהודים רבים באותה עת, בני משפחת חסיד בחרו להעניק לילדיהם חינוך יהודי מודרני בשפה העברית. הם קיוו שהלימודים במוסד זה יחדירו בילדיהם זיקה למורשת היהודית, ואולי אף שאיפות ציוניות שאותן יגשימו הלכה למעשה על ידי עלייה לארץ. סיבות פרקטיות יותר היו נעוצות ברצון להעניק לילדים חינוך מקיף שיכלול גם לימודים כלליים במסגרת יהודית. נוסף על התכנים היהודיים, בית-הספר ביקש גם להרחיב את אופקיהם של התלמידים וללמדם על ההיסטוריה והתרבות הפולנית, וכן לשפר את ידיעותיהם בשפה הפולנית. לימודים אלה היו לימודי חובה.

בית-ספר תרבות בגרודנה נוסד לאחר מלחמת העולם הראשונה על ידי נח בס. לקהילת יהודי גרודנה הייתה זיקה ארוכת שנים לארץ ישראל ומסורת של "חיבת ציון". לראיה, בשנת 1539 תועדו העולים הראשונים מגרודנה, שהתיישבו בירושלים. במחצית השנייה של המאה ה-19 יהודים רבים מגרודנה הצטרפו לחלוצי היישוב, ובהם מרדכי דיסקין, שהתיישב בפתח תקוה ב-1880. בהתאם לאותה מסורת, רבים מבין תלמידי תרבות היו חברים ב"השומר הצעיר", תנועת נוער סוציאליסטית ציונית, כמו גם נעמי חסיד, אחותו הבכורה של צבי, שהתעתדה לעלות ארצה יום אחד; אף שיש לזכור כי האמצעים הכלכליים המאפשרים עלייה לארץ היו נחלתם של מעטים בלבד. הכמיהה לארץ ישראל התבטאה במפגשים שבהם דנו בסוגיות הקשורות לציונות וקראו טקסטים עבריים רבים. ספריית בית-הספר הייתה אוצר של ספרים בעברית, ביידיש ובפולנית. הספרייה היוותה מרכז חשוב בחיים התרבותיים והאינטלקטואליים של התלמידים. ספריות יהודיות קהילתיות סבלו במרבית המקרים מקשיים כלכליים, אך המשיכו להתקיים בסיוע תרומות מיחידים ומן הקהילה ובעזרת גיוס כספים על ידי הפקות תיאטרון, למשל. בראש הספריות עמדו מועצות שהיו אחראיות לתחזוקתן ולהרחבתן. מאגר הספרים בספרייה לא היה מוגבל לספרים עבריים מוכרים כגון אלה של ח"נ ביאליק ואברהם מאפו, אלא כלל גם ספרות יידיש, מחשבת ישראל והגות וגם ספרות כללית פולנית.

כרטיס הספרייה שמצא צבי היה שייך לספר "עם חסר בית" של סטפן ז'רמוסקי (1864-1925). על הכרטיס היו חתומים שמותיהם ומספריהם הסידוריים של התלמידים שהשאילו את הספר מהספרייה, כמו גם תאריכי השאלת הספר עוד בימים שלפני תקופת השלטון הסובייטי בעיר (בין השנים 1939 ל-1941), ימים שבהם ניתנה עדיפות לתרבות הרוסית על פני התרבויות המקומיות. רומן זה נכתב על ידי סופר הומניסט פולני, ומספר את סיפור מסירותו של רופא שמקדיש את זמנו לחלכאים ולנדכאים. יש שמץ של אירוניה בעובדה שגורלם של הקוראים דמה בסופו של דבר לגורל גיבורי הספר. שכן החל בקיץ 1941 נעקרו ילדים אלה מבתיהם וגורשו לגטאות ואחר כך גם למחנות ההשמדה. בכך שללו מהם אף את הזכות למצבת זיכרון אישית. אכן, על פי עדותו של צבי, אף אחד מן הילדים הרשומים בכרטיס הספרייה לא שרד את השואה. גם בתי-הספר של רשת תרבות, שקיוו לחנך את דור חלוצי התרבות העברית המתחדשת, חדלו מלהתקיים. בשנת 2010 רק קומץ בתי-ספר של רשת "תרבות" ממשיך להתקיים בעולם.

לאחר המלחמה צבי נותר בין 200 עד 300 מיהודי גרודנה ששרדו את השואה. הוא בחר להישאר בעיר ולהמשיך את חייו בביילרוס, שהפכה לרפובליקה סובייטית. שם היה למורה לפיזיקה. תחת דיכוי המשטרה הסובייטית השפה העברית הוחרמה, וכן הוגבל חופש הפולחן הדתי של היהודים (וגם של דתות אחרות). כמעשה התנגדות ותוך סיכון חייו, צבי לימד עברית באופן מחתרתי. תלמידיו היהודים רצו לשמור על זיקה למסורת היהודית.

חלומו של צבי לבקר בארץ ישראל התגשם רק ב-1991, לאחר נפילת ברית המועצות. ב-1993, והוא בן 69, מסר את עדותו ליד ושם. בעדותו עסק לא רק בגורלו ובגורל משפחתו, אלה בסיפורה של יהדות גרודנה כולה בתקופת השואה. החינוך העברי של בית-ספר "תרבות" בגרודנה ניכר בעדותו, שנמסרה בעברית רהוטה.

דיון חינוכי

לכרטיס ספרייה זה פנים רבות, שניתן לעמוד עליהן בדיון עם התלמידים ובכך לחדד את רגישותם לסיפור האנושי של הילדים בבית-הספר "תרבות" בגרודנה. בדומה למכתב, הכרטיס נושא את חותמם האישי של הילדים שהשאילו את הספר וכתב ידם מונצח בו. ניתן לברר עם התלמידים אילו מקבילות הם יכולים לאתר בין חייהם לבין אלה של התלמידים. אפשר לשאול את התלמידים אילו ספרים יש בכרטיס ההשאלה שלהם. האם נושאי הספרים שהם בוחרים יכולים להעיד על אופיים או על נסיבות חייהם? האם בחירה בספר מסוים מביעה הזדהות עם הערכים שהוא מבטא?

ניתן להציע לתלמידים לחפש במאגר שמות קורבנות השואה (היכל השמות) ולברר אם שמות הקוראים שבכרטיס מצויים בו, ואם לא, אפשר להציע להם למסור דף עדות.


[1] "עולמי", 69, ע"מ 330. מתוך: בר-אל עדינה, כשאגדל אעלה לארץ ישראל... רשת תרבות בפולין ועיתונים לילדים, אוניברסיטת תל אביב, תשס"ג, עמ' 36.
  • Facebook
  • YouTube
  • Twitter
  • Instagram
  • Pinterest
  • Blog