דבר יושב ראש ההנהלה - אבנר שלו

בזמן השואה העולם השתהה וכמעט ולא הגיב על החדשות אודות רצח מיליוני יהודים. שואת העם היהודי ממחישה כי ישנה חשיבות מכרעת לתגובה בין- לאומית במועד כבר עם ההצהרות על כוונות לרצח עם. לגבי העם היהודי התגובה הבין-לאומית לא הגיעה בשלב הצהרת הכוונות ולא בשלב ביצוע רצח העם. בשנות ה-90 התרחש ברואנדה רצח עם, שזכה לתהודה בין-לאומית מועטה. בשנתיים האחרונות מתרחש בחבל דרפור שבסודן רצח עם. המליציות של גא'ן ג'וויד בחסות ממשלת סודן עושות טיהור אתני באזור דרפור לסודנים ממוצא אפריקני.

יד ושם יצא בקריאה לעולם לעשות מעשה כנגד רצח העם בדרפור, הציפייה הייתה שדווקא לאחר השואה ולנוכח שתיקת הממשלות החברה האזרחית במדינות המערב תצא במחאה מקיפה וקולנית למען עצירת הרצח, אך זה לא קרה. מחאה כזו הייתה יכולה לעורר את מקבלי ההחלטות באותן מדינות ולהביא אותן לפעול בנחישות כנגד ממשלת סודן. גם האו"ם נחל כישלון בטיפול בנושא, כפי שבא לידי ביטוי בנאום הפרידה שנשא מזכ"ל האו"ם קופי אנאן במושב המיוחד של מועצת הביטחון, שהוקדש למצב במזרח התיכון. בנאומו השמיע אנאן ביקורת חריפה ולא שגרתית על הארגון בראשו הוא עמד. הוא נזף במועצה לזכויות אדם שבשעה שהיא מתמקדת בישראל מתרחש בדרפור אסון הומניטרי. אדישות זו שמה ללעג את ההסכמים והאמנות שהעולם נשבע לקיים.

כאשר אני עושה היום את חשבון הנפש אני חש כי נכשלנו. כישלון כזה הוא גם מסר קלוקל לצעירים הרואים שהערכים שלאורם אנו מחנכים נשכחים בשעת מבחן. אסור לנו לעמוד מנגד ולשתוק בזמן שגברים, נשים וילדים נרצחים. לעמוד מנגד, ולתת למיליוני חיים להימחות מעל פני האדמה פירושו להקריב את עתיד העולם האנושי.

כבר מאוחר מדי להציל את האלפים שכבר נהרגו, אך אין זה מאוחר מדי להציל עוד אלפים שנשקפת להם סכנת מוות, ואולי יהיה זה אפשרי להציל משהו מהשאריות המועטות של תחושת המוסריות העצמית שלנו.

הכותב הוא יו"ר הנהלת יד ושם

מאמר זה התפרסם ב Ynet ב-2.1.2007